ספר התשב"ץ, חלק שני, רבי שמעון בן צמח דוראן, מכון ירושלים תשס"ב (שנא עמ')

התשב"ץ (קכא-רד, 1361-1444) נמנה על אחד מגדולי הפוסקים והמשיבים החותמים את תקופת הראשונים בספרד. בצעירותו התמנה להיות חבר בבית דינו של הריב"ש (פו-קסח, 1326-1408) שהיה רבה של אלג'יר, ולאחר מכן אף החליפו וכהן כמנהיגה של יהדות זו. הוא היה מחבר פורה ורב תחומי וברשימת ספריו נמנים י"ד ספרים בפרשנות התורה, פרקי אבות, פיוטים, חידושי ש"ס והמפורסם ביותר הוא ספר תשובותיו שזכה להכרה כאחד מספרי השו"ת החשובים ביותר.
בהוצאה חדשה זו שנעשית במסגרת המפעל להוצאת ספרי שו"ת של הראשונים במכון ירושלים נעשה מאמץ גדול להגיה את הספר עפ"י כל כתבי היד הניתנים להשגה, להשלים מראי מקומות וכן להוסיף נספחים המבארים ומרחיבים במקומות בהם התשב"ץ עסק בחכמת התכונה היסודית ובענייני חשבון וכדו'.
כל זה נעשה תחת השגחתו ועריכתו של הרב יואל קטן מישיבת שעלבים שהתמחה בפרסום ספרות תורנית.
בתשובה נא מבאר התשב"ץ מהי "מכת מרדות" שהוא עונש מלקות מדרבנן. התשב"ץ פותח בתמיהה על הרמב"ם שכותב (חמץ ומצה ו, יב): "שמי שאכל מצה בערב פסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו", וזה תמוה שמחמירים עד כדי כך בדברי סופרים ואפילו אם מדובר שהמלקות נועדו להפרישו מהאיסור, לא מצאנו דבר כזה אפילו באיסורי תורה. ומביא שהראשונים השיגו עליו בנקודה זו ובגרסה שלפניו נשמטו המילים "עד שתצא נפשו". עוד הוא מביא שברש"י במקום אחד כתב ששיעור המכות הוא שלוש עשרה הכאות ובמקום אחר כתב שאין לה קיצבה אלא עד שיקבל שלא לעשות. וזה נוטה לדברי הרמב"ם הללו. וכן משמע בירושלמי ובתוספתא, והמקור לי"ג מכות לפי דעתו הוא שליש ממלקות של תורה. זהו המקור למנהג לומר "והוא רחום" לפני ערבית בו י"ג מילים והיו מקרין אותו בזמן המלקות שהיו נעשות בין מנחה לערבית. שיטת הרשב"א היא שמלקות דרבנן כעין דאורייתא תיקון דהוא ל"ט מלקות. והביא לכך ראיה מגמרא מפורשת, טוען התשב"ץ שיתכן וזו מחלוקת בין הבבלי לירושלמי. או שיש לחלק בין גזירות דרבנן לאיסורים דרבנן.