ישראל והזמנים הרב ישראל דוד הרפנס ירושלים תשס"ב (חלקים א-ג תתתקכט' עמ')

מצוות רבות בתורה תלויות בזמן. יש מהן ששייכות ליום ויש ששייכות ללילה. גם קביעת ימי השבוע היא משמעותית ובמיוחד לגבי הגדרתו של יום השבת וכן לגבי שאר החגים. אמנם נחלקו גדולי עולם ראשונים ואחרונים בכמה מהיסודות של הגדרת זמן, מהי תחילתו של יום ומהו סופו, מתי בין השמשות ומהו שיעורו. כדי לרדת לעומק העניין יש צורך בידע נרחב מבחינה הלכתית וכן להבנה טובה של המציאות האסטרונומית. אחד הספרים המועלים בתחום זה הוא הספר שלפנינו, שזוהי מהדורה מחודשת שלו, שמקיף באופן שיטתי את כל הנושאים שקשורים לזמן ומביא מקורות רבים שעוסקים בהלכות אלו וכן מרחיב בביאור בשיטות השונות להלכה בהגדרת הזמנים השונים של היממה.
יש לציין שהמחבר שהוא מרבני חסידות סאטמר נוטה בספרו לפסוק בשיטת ר"ת בהגדרת צאת הכוכבים (אעפ"י שהוא "חושש" לשיטת הגאונים בעניינים דאורייתא לחומרא) וזהו כמנהגה של חסידות זו, אך מנהג א"י הוא כגאונים וכבר נתווכחו גדולי עולם הגר"ש משאש זצ"ל ויבלח"א הגר"ע יוסף בויכוח גדול האם  יש עניין לחוש  לשיטת ר"ת בארץ. היותו של המחבר חסיד סטמר מביאה אותו מדי פעם להיכנס לדיונים כיצד נהג האדמו"ר מסטמר וכן אדמו"רים נוספים וכן להשתמש בכל מיני "טיעונים חסידיים" (יעויין עמ' תשפד', תתלט' ועוד) תוך כדי דיון הלכתי. אך בסיכומו של דבר יש בספר זה אוסף גדול ומועיל של בירורים ועיונים בנושא סבוך זה והמחפש מקורות לעיון ימצא כאן את מבוקשו.
נביא דוגמה מהספר: בסימן לב' הוא דן באכילת סעודה שלישית בשבת לאחר השקיעה. בעניין זה יש כמה ספיקות: א. האם אחר השקיעה מתחיל בין השמשות שאז ספק אם יוצא ידי חובת סעודה ג' בשבת. ב. כמה זמן צריך לפרוש מאכילה לפני הבדלה כדי שלא ישכח להתפלל ערבית ולהבדיל. המחבר אסף את המדברים בעניין ומוצא שיש למקילים על מי לסמוך ובפרט בחבורה גדולה שסועדים ביחד בבית הכנסת.