בסתר רעם, אסתר פרבשטיין מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ב (656 עמ')

רושמם של אימי השואה לא פג עד ימינו, אף שמתרחקת היא והולכת ורוב הניצולים כבר אינם חיים עמנו היום. הרצון לקרוא, ללמוד לנסות ולהבין יותר את אירועי השואה, ואת החוויה שעברו אלו שהיו בתוך הגהנום הנאצי, רק מתחזק והולך.  חובה קדושה לשמור ככל שניתן מזיכרונותיהם של הניצולים ומכל מקור מידע אחר ולהשאיר את השואה בינינו גם לדורות הבאים. המחברת הקדישה למחקר השואה שנים רבות והתמקדה במיוחד בחלקם של יהודים דתיים ורבנים בתקופת השואה. הספר מנסה להקיף את הנושאים הדתיים שהייתה לשואה השפעה עליהם.
חלקם נושאים עקרוניים שיש בהם שאלות של מדיניות רבנית בנוגע להצלת יהודים או הנהגת היהודים שניצלו וחיו במחנות העקורים. חלקם עוסקים בהתמודדות עם הפרעות לחיי הדת מבחינה, מעשית ואמונית כשהקשת הרחבה של התגובות שונה מאיש לאיש וממקום למקום. שאלות כמו: כיצד הגיבו רבנים של קהילות שפגשו פליטים או כשנגזרו גזירות על קהילותיהם וכן מה היו סדרי התפילה או הנישואין בגיטאות ובמחנות.
חלק נכבד מהספר מוקדש לפולמוסים עם חוקרים שתקפו הנהגות של  רבנים כמו הפולמוס על דרשת האדמו"ר מבעלז ולאחר מכן בריחתו וכן בריחת רבנים נוספים לעומת רבנים שהעדיפו להישאר עם קהילותיהם. וכן פולמוס ביחס לפסיקות של רבנים לאסור בריחה של יהודים ממקומות שיכלו לברוח. פולמוס נוסף שנדון בהרחבה הוא: פעילות ועד הרבנים של ארה"ב שעסק בהצלת בחורי ישיבות ורבנים בלבד ועוד. הספר אמנם נכתב בסגנון מחקרי אך ניכרת בכתיבתו ההערכה הגדולה של המחברת לגדולי תורה ולמנהיגים התורניים של עם ישראל וכן לכל אותם יהודים מיוחדים שמסרו נפשם לשמור מצוות, עד כמה שניתן היה  במחנות ובשאר המקומות.
הספר כתוב בפירוט רב כשהמחברת לא חוסכת בהסברים ומבססת את דבריה על המקורות הנצרכים לה בצורה ברורה כמקובל בכתיבה אקדמאית.
לסיכום יש בספר תרומה חשובה לעיסוק בנושא חשוב זה ועל אף ההתמקדות בענייני דת, הקורא ימצא את עצמו מזדהה ומרגיש יותר טוב את אחיו הסובלים ויטעם מעט מן המעט ממה שעבר עליהם.