שיעורי הרב מסכת חלה ומצוות התלויות בארץ, לקט משיעורי הגרי"ד סולבייצ'יק הוצאת מסורה ירושלים תשס"ג.

נדמה שבשנים האחרונות כמו נפרץ לו מעיין גדול ותורתו של הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל שהייתה ברובה, כמקובל בבריסק, תורה שבעל-פה הופכת להיות תורה שבכתב. מעיין זה זורם בעיקר בזכותו של תלמיד מובהק של הגרי"ד זצ"ל והוא הרב הרשל שכטר שליט"א ראש ישיבה בישיבת ר' יצחק אלחנן בניו-יורק אשר מחברותיו הן המקור המדויק והאמין לרבים מהכתבים שיוצאים וביניהם ספר זה. הספר מכיל שיעורים על ענינים "קלים" כפי שקרא להם הגרי"ד ובהם עסק בתקופת מחלה שהכריחה אותו לעזוב את העניינים הישיבתיים המסורתיים.
אין בכוונתנו להעריך את כוחה של תורת הגרי"ד שהיה מגדולי ראשי הישיבות של הדור האחרון ונסתפק בהבאת דוגמה קטנה מהשיעורים:
בעמ' פט מובאת המשנה במסכת חלה (ג, ג) שעיסת הקדש פטורה מחלה, וכן מתרומות ומעשרות. הגרי"ד מציין לפירוש המשנה לרמב"ם שמביא דרשה מהספרי למעט הקדש מחלה.
אמנם הוא מוסיף גם ביאור למדני להלכה זו. מכיוון שההקדש מנוהל בידי גזברים ומוכח מדברי הרמב"ם לגבי עבדים כנענים שהגזבר אינו יכול לבצע פעולות בעלות משמעות איסורית כשחרור עבדים. אלא רק פעולות ממוניות דהיינו למכור את העבדים לבעלים אחרים. והסיבה לכך היא שלצורך ביצוע פעולות איסוריות צריך דעת בעלים והגזברים אינם הבעלים. עפי"ז מבואר שאין לגזברים אפשרות להפריש תרומות ומעשרות ולכן לא חל חיוב על התבואה. ויפה העיר המהדיר שעדיין צריך ביאור אם החלה היא חובת חפצא דהיינו חיוב שמתחיל מקיומה של עיסה שראויה להפרשה ללא קשר לבעלים אם כן היה ראוי לחייב עיסת הקדש בחלה אף שהגזבר אינו יכול להפריש. והיפנה לעיין בשיעורים אחרים באותו עניין.
חמרא למריה וטיבותא לשקייה. המהדיר הרב חיים אברהם שיוביץ עמל בביאור וליבון דברי הרב והוציא דבר נאה ומתקבל תחת ידיו.