ממיר נתיב מאיר ממשנתו של הרב אריה בינה, נכתב ע"י הרב נחום סטפנסקי ירושלים תשס"ג (שצח עמ').

כשאנו מתבוננים במפעל הגדול של ישיבת "נתיב מאיר" ובפירות שיצאו מישיבה זו הן בתחום התורני והן בשאר תחומי החיים בצבא במדע ועוד, מתעורר הרצון להכיר יותר את דמותו של מייסד הישיבה ומי שעמד בראשה ברוב שנות קיומה – הרב אריה בינה זצ"ל. אכן, יפה עשה תלמידו הרב נחום סטפנסקי שטרח לכנס את דברי תורתו ומכתביו של הרב בינה, שהם רוב הספר, ולהוסיף עליהם סיפורים ששמע מהרב בינה ושסופרו עליו ע"י תלמידיו ומכריו. מהסיפורים עולה דמותו המיוחדת של תלמיד חכם, איש מעשה, חקלאי ומרביץ תורה לרבים. אשר הצליח לכונן ולהרים תלמידים רבים למדרגות גבוהות בלימוד ובגישה בריאה ואחראית לחיים. ראוי לציין שמלבד ישיבת נתיב מאיר שהקים, היה הרב בינה הרוח החיה מאחורי הקמתן של כמה ישיבות הסדר כמו הכותל, חיספין, קרית שמונה ועוד.
מתוך הדברים עולה גישתו של הרב בינה מבחינה חינוכית. לשיטתו גם כשעוסקים בחידוש החיים בארץ ישראל ובמדינת ישראל אסור לנתק את הקשר עם דורות קודמים ועם גדולי התורה של דורינו, אף כשאיננו מזדהים עם עמדותיהם.
הרב סטפנסקי מדגיש גם את הקשר של הרב בינה לישיבת מיר בה צמח וממנה  שאב את הכוחות לעסוק בתורה ולחנך. ובודאי שיש בנקודה זו לימוד לכולנו עד כמה יכולה להיות חשובה השפעתם של מוסדות החינוך על עיצוב דמות האדם, לאורך כל חייו. יתכן ואפשר היה לשנות את צורת העריכה של הספר ואולי היה ראוי להשמיט חלק מהדברים ולסגנן בצורה אחרת כמה מהסיפורים. אך עדיין חייבים אנו ב"הכרת הטוב" גדולה למחבר על טרחתו ומאמציו.
נסיים במשפט מהסכמת הרב אריאל לספר: ישמש הספר כנתיב מאיר לכל ההולכים לאורו של הרב אריה בינה.