בריתו להודיעם הראי"ה קוק ותלמידיו, נערך ע"י ר' יצחק דדון בהוצאת מכון הלכה ברורה ובירור הלכה ירושלים תשס"ד (תה עמ')

מצוות "ברית המילה" חביבה היא על ישראל ובכל הדורות מסרו הם את נפשם עליה. אף בדורנו שרבים לצערנו נתרחקו ממסורת ישראל רוב מוחלט של עם ישראל דבק במצווה זו. הרב יצחק דדון, מאברכי ישיבת "מרכז הרב", ליקט מתורתם של הראי"ה קוק זצ"ל ותלמידיו במקומות שונים בש"ס, וכן צירף אליהם לקט בירורי הלכה שנכתבו בנושא זה ושהיו מפוזרים. התוצאה היא ספר אשר בו כונסו יסודות ההלכה של הלכות מילה בשיטה של מכון "הלכה ברורה". בשיטה זו מתבארת כל הלכה מיסודותיה בגמרא ובשיטות הראשונים ועד לפסיקת השולחן ערוך והפוסקים המפורסמים שאחריו. ומאידך יש בו גם אוסף רעיונות במחשבה ובאגדה הנושאים אופי מיוחד מבית מדרשו של הראי"ה זצ"ל. כל זה נעשה בסדר נעים לעין ונוח לעיון ולקריאה.
נביא מעט מרעיונותיו: חז"ל קבעו שאדם המושך בערלתו, דהיינו מנסה להסתיר את היותו מהול, אין לו חלק לעולם הבא. הראי"ה מחדש כי קביעה זו נכונה גם אם  מניעיו הם "לתיאבון" כלומר כדי להשיג רווח ולא רק אם הדבר נעשה כדי להכעיס, כלומר מתוך כפירה (שם ע' כה).
מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל הקשה מדוע נזקק אברהם אבינו לעצת ממרא שכדאי לו למול. ותרץ, שאברהם התלבט כיצד ישפיע הדבר על הקשר בינו לאנשים שקורבו על ידו והם לא ימולו. ממרא השיב לו שאף אם יתרחקו אין זה דבר רע כל-כך, שכן לכל אחד יש יעוד משלו בעולם – אברהם קיבל את השליחות שצאצאיו יתפקדו כלב שבאיברים ושאר האומות משולים לאיברים האחרים בגוף. כל האברים עוסקים בתיפקודיהם המיוחדים בלי קשר ישיר אל הלב. כמובן שניתוק מוחלט יביא מוות על כל הגוף (ע' קלב).
כבירורי הלכה נביא כדוגמא את הדיון בשיטות השונות ביחס להיתר למול "מילה שלא בזמנה" ביו"ט שני של גלויות (עמ' רכב).
לסיכום, זהו ספר מועיל המלווה הלכתית ורעיונית את המשפחה היהודית בתקופת השמחה של הלידה וההכנות לברית המילה ומעשיר תקופה זו בדברי הלכה ואגדה