עד עלות השחר - אדוניה אדיב ידידיה ויקהת רוזן, הוצאת ישיבת אור עציון תשס"ג (200 עמ')

עלייתה לארץ של יהדות אתיופיה, בעשורים האחרונים, מעמידה אתגר רב משמעות בפני הציבור הדתי. פערים תרבותיים ומסורת שיש בה חסרונות בעקבות ניתוק רב שנים של יהדות זו משאר התפוצות, הביאו למצב בו נדרשת השלמת פערים תורניים ואף נכונות לשינוי מנהגים והלכות שנשתבשו בגלל הניתוק. מדובר בתהליך מורכב, מצד אחד יש לשמר את הישן ולכבד את המנהיגים הותיקים ששמרו במסירות נפש על הגחלת היהודית, ומצד שני יש לרענן את הידע ולעדכן את המסורת הקדומה. לצערנו, תהליך זה נתקל בקשיים מרובים. רבים מאנשי העדה היקרה הזו מרגישים מנותקים משורשיהם ועדיין לא נוצר תחליף ראוי שיוכלו לקבלו. ישיבת אור עציון היתה מהחלוצות בתחום זה והקימה מסגרות שונות עבור יהודי אתיופיה. ביניהם, מכינת "אור מאופיר" שהוקמה לפני שנים אחדות ופועלת בהצלחה רבה בקידומם במסלול התורני והלימודי. פניה של מכינה זו נשואות גם להשפעה על כל העדה ועל כן הוציאו עלון שבועי שכולל דברי תורה שנכתבים על ידי צעירים מהעדה וכן שו"ת של אנשים מהעדה בנושאי הלכה ומחשבה שנענו ע"י צוות המכינה. בנוסף, הוכנסו בעלונים אלו קטעי היסטוריה של העדה ובירור המסורת והמנהגים שלה.
בספר זה נלקטו מבחר מעלונים אלו והתוצאה היא קובץ מרתק הנותן לקורא מושג מה, על הקשיים שנצבים בפני אנשי העדה החפצים להתקרב אל היהדות, כפי שהיא נהוגה בשאר חלקי העם. ניתן ללמוד גם על העוצמה הרוחנית שעמדה בתשתיתה של העדה האתיופית, שבזכותה הצליחו לשרוד בתנאים קשים וכן לשוב חזרה לארץ ישראל תוך הקרבה של נפשות רבות. בעז"ה, תעמוד זכות זו לעדה, להשלים חזרה זו גם מבחינה רוחנית. הקריאה בספר מעוררת את האמונה שיש להמשיך ולפעול. אם תהיה הסברה נכונה ורגישה ניתן יהיה ליצור את החיבור המתאים והראוי בין חדש לישן.
אין לנו אלא לברך ולעודד את ידי העושים במלאכת קודש זו, שהם שליחי ציבור ושלוחי דרחמנא ויזכו להצלחה במעשי ידיהם.