עבודה שבלב זו תפילה – ר' שלמה אנגל, הוצאת הסוכנות היהודית ספריית "ספריית אלינר, המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית" תשס"ג (393 עמ')

התפילה, במהותה, היא ביטוי לרחשי ליבו העמוקים של המתפלל. חז"ל מיסדו את התפילה, קבעו לה נוסח וזמנים והפכו אותה לחלק מסדר היום של כל יהודי, ובכך, קירבו אותה לכלל הציבור. יש גם צד שני למיסוד התפילה, בכך נפגעה הנימה הפנימית והאישית המובעת בתפילה. אמנם גם כיום ניתן לבטא את הפן הרגשי שבתפילה תוך שימוש בנוסחם של חז"ל, על ידי זמר, שיר ולעתים אף ריקוד.
על מנת להפיק תועלת מרבית מהתפילה ראוי להקדיש זמן לעיון במשמעותה ובתוכנה.
מחבר הספר מפרש את התפילות באופן יסודי ומוצא בהן הדרכות רוחניות, משמעותיות ביחס לחיי היהודי, ואף לייחסו לחיו של כל בן אנוש. נביא דוגמה מביאורו לברכות התורה. המחבר מחלק את הברכות לשלוש. הראשונה היא ברכת המצוות שאנו מברכים לפני קיומן של מצוות שונות. השניה, אותה הוא מגדיר כ"מבחן הכוונה של לומד התורה", הוא מדייק מכך שהמברך מתפלל להרגשת עריבות בלימודו. בתחום זה שונה לימוד התורה משאר המקצועות. תלמוד תורה מחייב יחס נפשי לחומר הנלמד, מה שאמור להביא את הלומד לדביקות ב-הקב"ה ולהתבטלות כלפיו. מתוך כך הוא ניגש לביאורה של הברכה השלישית "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" אשר בה הוא מוצא את התקווה להתקדמות העולם למרות החיסרון הגדול בדביקות ב-ד': "זהו העוגן והיציבות לביטחון ולתקווה. אין לו לקב"ה אלא את עם ישראל כנושא שמו בעולם". והוא מדייק מחתימת הברכה "נותן התורה" שבה לא הוזכר למי ניתנה התורה ומכך נובעת המסקנה: "הקב"ה בחר בעם ישראל על מנת שהתורה תתפשט בסופו של דבר לעולם כולו".
הספר מסודר ובהיר בלשונו. ראוי לציין שזהו מחזה מלבב לראות אדם שתחום עיסוקו הוא בעולם המעשה אך מעייניו נתונים לעולמות של רוח ושם נטוע עיקרו.
המחבר מקיף בכרך זה חלק מהתפילה וצפויים לצאת שני כרכים נוספים, אנו מקווים שתיכלל בהם גם סקירה על מהותה של התפילה שהיא נחוצה מאד לעוסקים בלימוד הסידור.