תוספות רבינו אלחנן, על מסכת עבודה זרה עם הערות מהרב אהרן יעקב קרויזר בני ברק התשס"ג (רמה עמ')

רבינו אלחנן היה בנו של ר"י הזקן שהיה מהדמויות המרכזיות שהשתתפו בחיבור ה"תוספות" על הש"ס. ר"י הזקן היה גם תלמיד ואחיין של רבינו תם ושל אחיו הרשב"ם והריב"ם, כולם בני בתו של רש"י. על משפחה זו נמנים בדור שאחרי ר"י, הר"ש משאנץ ואחיו הריצב"א. נמצא שחברי משפחה חשובה זו היו שותפים מרכזיים בהנחת  היסודות של החיבור המכונה "תוספות". כידוע חידושי בעלי התוספות שנמצאים לפנינו הם עריכה של חיבורי תוספות קדומים שיצאו מאותם גדולים שהזכרנו. עריכה זו נעשתה בכמה בתי מדרש ביניהם נמנים תלמידי רבינו פרץ מקורביל, תלמידי רבינו אליעזר מטוך וכן חכמי איברא. רוב הקבצים הקדומים יותר, אבדו במשך השנים ורק מיעוטם נמצא כיום בידינו. אחד מאותם שרידים שהתגלה הוא החיבור שלפנינו שכבר נדפס לראשונה בשנת תרכ"א
(1861) והוא חלק קטן מתוספותיו של רבינו אלחנן שעמדו לפני עורכי התוספות במסכת עבודה זרה (וכן במסכתות נוספות) שאכן גם הביאו את חידושיו בשמו עשרות פעמים. ראיית דבריו במקורם מסייעת מאד להבנת הדברים ובמיוחד נכון הדבר בייחס לתוספות במסכת זו שהודפסו עם שיבושים רבים.
נביא דוגמה להבדלים שבין התוספות כפי שהם מודפסים לפנינו לתוספות רבינו אלחנן. בעניין האיסור לכרות ברית עם הגויים שואל התוספות כיצד שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור ולכאורה האיסור לכרות ברית כולל את כל האומות כמו איסור לא תחונם, שנאמר באותו פסוק. רבינו אלחנן מביא את תירוצי ר"י שכריתת ברית שאסורה זו ברית לעבודה זרה דווקא, ותירוץ נוסף שחירם היה גר תושב. אך מקשה עליו מהברית שכרת  יהושע עם הגבעונים ולכן מסיק שברית מדינית וצבאית מותרת והאיסור הוא על ברית של שותפות וחיבה. בסוף מסיק שלכאורה האיסור לכרות ברית נאמר רק ביחס לז' אומות יושבי הארץ בזמן ההתנחלות ולא מסתבר להעמיד את הפסוק בהעמדות דחוקות. בתוספות שלפנינו הובאה רק המסקנה הסופית של רבינו אלחנן ללא תירוצי ר"י ותירוצו הראשון של רבנו אלחנן עצמו. ועל כן מי שרואה רק את התוספות שלפנינו אינו מודע לכל המשא ומתן שקדם למסקנה הסופית שאצל רבינו אלחנן נכתבה בלשון "לכאורה" ואילו בתוספות שלפנינו נכתבה כמסקנה חד משמעית.
לדעתו ראוי לציין שרבינו אלחנן נהרג על קידוש ה', בחי אביו, בשנת ד' תתקמ"ד (1184).
לסיום ברכה למהדיר שהעתיק את הספר במדויק מכתב יד יחיד בעולם והוסיף הערות מלאות הכוללות הפניות לראשונים ואחרונים, שמביאות תועלת מרובה ללומד.