וזאת ליהודה על הלכות ברכות לרמב"ם, מאת ר' אברהם פיינטוך הוצאת מעליות תשס"ג (קפד עמ')

"מאה ברכות בכל יום" היא חובה נעימה שמלווה את האדם מדי יום ביומו. חלקן של הברכות סובבות סביב הנאת האדם ממאכלו, מריחות טובים ועוד – ברכות הנהנין, חלקן ברכות על עשיית מצוות – ברכת המצוות וחלקן ברכות השבח וההודאה.
המחבר, שכבר פרסם בעבר חבורים על משנת הרמב"ם, הקדיש את חיבורו הנוכחי לבירור וליבון דברי הרמב"ם ובית מדרשו בהגדרת הברכות ובפרטי הלכותיהן.
המחבר צועד בעקבות הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, שהקדיש שיעורים רבים לנושאים אלו בהם הוא דן בסוגיות בכלים "למדניים". חידושו של המחבר הוא בכך שהוא עוקב באופן שיטתי אחר דקדוק לשונו של הרמב"ם לאור הסוגיות המשמשות לו מקור ומוסיף לכך השוואות לספרים נוספים מאותו בית מדרש, כמו ספריו של רבי אברהם בן הרמב"ם ועוד.
נביא דוגמה מדבריו: בפרק א סעיף ד, הוא מברר את חיוב הברכה לפני האכילה. יש אפשרות להגדיר ברכה זו כמו שמתירה את האכילה, כשם שהשחיטה מתירה את אכילת הבהמה, אולם אפשר גם  להגדיר את הברכה כחובה שאינה "מתירה" את האכילה, אלא תוקנה על ידי חכמים על מנת להכין את האדם לאכילה. לחקירה זו יש כמה השלכות: האם אונן צריך לברך? שכן הוא פטור ממצוות. אך, אם אוכל בלא ברכה – עובר על איסור ואונן אסור בכך. דוגמא נוספת, האם נאמר ספק ברכות להקל? הרשב"ם קובע שלא, כיון שאם לא יברך אסור לו לאכול. הרמב"ם לעומתו מכריע להקל. דהיינו אין איסור אכילה ללא הברכה, אלא יש חובה לברך. המחבר מוכיח שדבר זה תלוי במחלוקת אמוראים ומבאר את מקורו של הרמב"ם בפסיקה זו.
ראוי לציין לשבח את הסדר הנאה של הדברים ואת סגנונם הבהיר.