מועדי יהודה וישראל - הרב יהודה זולדן, בהוצאת המכון התורני אור עציון ה' תשס"ד (591 עמ')

עיקר קיומה של התורה הוא בארץ ישראל. היות עם ישראל בגלות גרם לשיבוש ולריחוק מהצורה הטבעית בה התנהלו החיים בארץ וסביב בית המקדש. חכמים שחשו בכך עשו נסיונות לשמר את האופי המיוחד של החגים, וכן של מצוות אחרות, כפי שהיו בימי תפארתו של עם ישראל. ואכן בדיקה שיטתית של ההלכה ובמיוחד של הלכות החגים תגלה קשרים רבים לבית המקדש ולארץ ישראל. בימים אלו של שיבה לארץ יש צורך להגביר את העיון בדברים הללו ולחשוף את הקשרים הסמויים והגלויים מתוך מטרה ל"חדש ימינו כקדם". הרב זולדן, שהתמחה בכתיבת ספרות תורנית, פרסם מאמרים רבים וכן ספר אחד בענייני מלכות ישראל, הקדיש את ספרו לבירור מקיף של ענייני הארץ והמקדש בחגים.
נביא דוגמה מענייני סוכות: בפרק ו' הוא דן בשאלה כיצד היתה מתנהלת ישיבת הסוכה בבית המקדש. בנחמיה נאמר שהיו עושים סוכות בחצרות בית האלוקים, אמנם בגמרא בערכין מובא שכהנים היו פטורים מסוכה בשעת עבודתם וגם לחלק מהשיטות היו פטורים בבית המקדש אף שלא בזמן עבודתם. אם כן לצורך מי נבנתה הסוכה? המחבר מיישב שכהנים שבאו לאכול את לחם הפנים נזקקו לסוכה ויש אומרים שגם באכילת קורבנות שאין בהם לחם יש קביעות שמחייבת בסוכה. כמו כן הוא דן בשאלה האם הכהנים שהיו בשמירה על בית המקדש היו חייבים לישון בין השמירות בסוכה. דיון מעניין נוסף הוא האם מותר לבנות סוכה בהר הבית והרי במדרש למדו מהפסוק "לא תטע אשרה כל עץ" שאסור לבנות בהר הבית אפילו סוכה וכפי הנראה יש לחלק בין סוכה סתם לסוכת מצווה. או שמא בניה זמנית מותרת. תוך כדי בירור הדברים מוקדש עיון נרחב למושג "תשבו כעין תדורו" שמהווה יסוד לכמה הלכות בנושא הישיבה בסוכה כמו ההלכה ש"מצטער פטור מסוכה" ועוד. המחבר מברר מה הוא מקורו של המושג ואת ההשלכות השונות שלו.
הספר מכיל הפניות למקורות רבים והוא כעין אוצר של מקורות ושיטות בכל נושא בו הוא עוסק. סגנונו רהוט ושוטף ולכל פרק יש חלוקה פנימית ברורה שהקורא יכול להתמצא בה בקלות.
נקווה שהדברים המופיעים בספר יהפכו להיות חלק ממציאות חיינו במהרה בימינו.