ישיבות ליטא – פרקי זיכרונות, בעריכת עמנואל אטקס ושלמה טיקוצ'ינסקי

מרכז שזר הוצאת מגנס ירושלים תשס"ד (422 עמ')
הישיבה מלווה את תולדות האומה עוד מימי האבות וישיבתם של שם ועבר. מאז משמשת הישיבה כבית היוצר הרוחני של האומה כמקובל מפי חז"ל "מימיהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן" (יומא כח, ע"ב)
אופייה של הישיבה, תוכנית הלימודים שלה, מערכת היחסים בין התלמידים לרבנים ובין הרבנים עצמם, כל אלו פשטו ולבשו צורה בהתאם לסיבות שהזמן והמקום גרמו. חוקרי ההיסטוריה של עם ישראל, מתוך הכרה בחשיבות בירור נושא זה להבנת ההיסטוריה של עמנו, החלו בתקופה האחרונה לעסוק גם בתולדותיו של עולם הישיבות.
בספר שלפנינו ריכזו שני חוקרים חלק מהחומר שיש בו תיאור היסטורי או ספרותי של עולם הישיבות בליטא.
מרבית החומר איננו שייך למייצגים הקלאסיים של עולם הישיבות, מכיוון שרבנים בדרך כלל ממעטים לכתוב את זיכרונותיהם. על כן רוב המקורות הם מאלו שיצאו לעולם ה"השכלה" ופרשו מדרך התורה. אף על פי כן, בקריאת זיכרונות אלו יש הזדמנות לחוש קצת את ניחוח עולם הישיבות הליטאי דאז, שהתאפיין מאד מחד, במסירות עצומה ללימוד תורה ואהבת תורה שפיעמה בליבות התלמידים ומלמדיהם, ומאידך, בפתיחות ובאווירה המאפשרת מחשבה והתקדמות לכיוונים שונים.
מקום נרחב בזיכרונות מוקדש להווי החברתי של הישיבות ולפעילות התלמידים בעיצוב פני הישיבה, בבחירת הרמי"ם ועוד.
קריאה בספר, מעוררת את הניסיון להשוואת עולם הישיבות דהיום מול מה שהיה קיים בליטא. ישנם, כמובן, מובנים מסוימים בהם מנסות הישיבות כיום להוות המשך והתפתחות של מה שהיה מקובל בליטא, ומאידך גיסא, ניתן לזהות התפתחויות שמשמעותן נסיגה.
עריכת הספר נעשתה, כמקובל בעולם האקדמי, באופן מוקפד ובשילוב הערות ותמונות וכן מצורף לספר מבוא מפורט.