הציונות הדתית – עידן התמורות, בעריכת אשר וישראל הראל הוצאות ביאליק והקק"ל ירושלים תשס"ד (602 עמ')

לפני למעלה ממאה שנה, בשנת תרס"ב (1902), הקים הרב ריינס זצ"ל את תנועת הציונות הדתית. תנועה זו נתנה ביטוי מעשי לרעיונות עתיקים ולשאיפותיהם של רבים וטובים להתחיל לשוב וליישב את ארץ ישראל. הספר שלפנינו מבקש לבדוק מזווית אקדמית את שמתחולל בתנועה כשהדגש הוא על ההליכים הרוחניים שהתחוללו בתנועה זו מאז תשכ"ז. הספר הוקדש לזכרו של זבולון המר ז"ל שהיה מראשי המפד"ל שנים רבות ותקופה ארוכה היה גם ראש התנועה.
נסקור את הנושאים הנדונים: הספר פותח בסקירה ארוכה ומקיפה של ההיסטוריה של הציונות הדתית. לאחריו עיון במנהיגותו של השר שפירא תוך הדגשת הכוון המתון, שאליו הוא הוביל, מבחינה מדינית. לאחריהם סקירות על תופעת צעירי המפד"ל והקשר בינם לבין גוש אמונים, המחבר טוען שרעיונות אידיאולוגיים הונעו לצרכים פוליטיים ולאחר שהושגו אלו, נזנחו הרעיונות. מחקרים נוספים עוסקים באקדמיה הדתית דהיינו אוניברסיטת בר אילן, המשפט העברי והאפשרות להפיכתו בסיס לחוקי המדינה, היצירה בעולם הדתי לאומי, המחתרת היהודית, מעמד האישה, דעת תורה, רצח רבין, נוער הגבעות ויחסי דתיים חילוניים.
למרות שאין בספר רשימת כותבים, מי הם ומה תחום עיסוקם. הקורא הנבון יכול להבחין שחלק נכבד מהמאמרים נכתב על ידי חוקרים שעוסקים במדעי החברה ויש במאמריהם דיונים מפרכים בהגדרות הנוגעות לתחום המקצועי שלהם. לעומתם יש מאמרים שנכתבו בידי אנשים כמו הרב יעקב מדן, יואב שורק ועוד שכיוונו את דבריהם לציבור הרחב. ועל כן מבחינה זאת יש בספר ערבוב של מחקר מקצועי עם כתיבה פשוטה ומובנת יותר. אי אפשר שלא לשים לב למגמה של חלק מהמאמרים בספר להדגיש נקודות מתונות וליברליות יותר בניתוח התופעות החברתיות. ועל כן אין לראות בספר רק אוסף מחקרים כי אם גם ספר שמנסה לעורר ולהשפיע ולאו דווקא לכיוונים שיש עליהם קונצנזוס.