באורך נראה אור, בעריכת ד"ר ישראל רוזנסון והרב עזריה אריאל

בהוצאת המשפחה ירושלים תשס"ד (415 + 100 עמ')
בקרב בחברון, י"א בכסלו תשס"ג, נתעלו לגנזי מרומים מטובי בניו של עם ישראל, י"ב לוחמים חיילי צה"ל, מג"ב ואנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע. אחד מאותם לוחמים היה סגן דני כהן הי"ד שספר זה מוקדש לזכרו. נתייחס תחילה למאמרים העיוניים שבספר: בז' השערים של הספר באים לידי ביטוי היבטים מגוונים של חג החנוכה: בהלכה, מחשבה, פולקלור ועוד. הספר פותח בסקירות היסטוריות מאלפות על תקופת החשמונאים פרי עטו של חוקר ארץ ישראל, זאב (ז'בו) ארליך. בסקירות אלו מודגשים ההבטים הגיאוגרפיים של הקרבות, היכן היו ומי היו המשתתפים בהן. בצמוד אליהן סקירה הלכתית מקיפה של הספקות ההלכתיים שעמדו לפני החשמונאים. הרב עזריה אריאל, גיס הנופל ועורך הספר ליקט אותם מהספרות ההיסטורית וההלכתית. לדוגמה: בספר חשמונאים מסופר שיהודה שילח לביתם את כל מי שנטע כרם ולא חנכו ושאר הפטורים וזה בניגוד להלכה שבמלחמת מצווה אין לפטור אותם. הוא מציין שיתכן ואכן זו טעות הלכתית שנובעת משכחת ההלכה שלא הייתה נהוגה למעשה שנים רבות. עם זאת נאמרו כמה יישובים בעניין. הרב שלמה גורן זצ"ל חילק בין מלחמת מצווה שמנוהלת על ידי מלך למלחמות אחרות. מרן הרב שאול ישראלי זצ"ל טען שיש לחלק בין כיבוש הארץ בה אין פטורים למלחמת "עזרת ישראל מיד צר" בה אפשר לשלוח את האנשים שהיו פטורים על פי התורה במלחמת רשות. הרב זולדן השיב בפשטות שאין איסור על המלך לשחרר לפי שיקול דעתו את הפטורים. המחבר מציע הסבר נוסף, שיש הבדל מי פותח במלחמה – האויב או ישראל. (אם כי לדעתנו הסברה של חילוק זה אינה ברורה דיה). בהמשך הספר מאמרים הלכתיים נוספים בענייני החנוכה כמו דיון בשאלה מה דין אישה בנר חנוכה, קטן בנר חנוכה, המטייל ומי שאין לו בית. וכן מאמרים רבים בענייני תנ"ך ומחשבה. המאמרים ברובם נכתבו ע"י גדולי ראשי הישיבות ההסדר: הרב יעקב אריאל, הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב מרדכי גרינברג ועוד. והתוצאה היא ספר מרתק ובעל ערך רב שיש בו כדי להאיר את חג החנוכה באורה של תורה.
חלק הזיכרון שבסוף הספר חושף בפנינו אחד מאותם צנועים שבזכות מסירותם מתוך זיקה עמוקה לתורה ולאמונה, עם ישראל ממשיך להתקיים על אדמתו. השילוב של גבורה צבאית עם ענווה ועדינות מזכיר את דברי חז"ל על דוד המלך "עדינו העצני" ששילב תכונות אלו. דמותו של דני כהן הי"ד מתאימה במיוחד לתקופת חג החנוכה והיא מסמלת את המשכם הישיר של אותם כהנים גיבורים בתורה ובמלחמה.
נסיים בקטע ממכתב שהשאיר להוריו, החושף טפח מאישיותו: "אני מרגיש שהייתי שופר די טוב לדרך שבה חינכתם אותי, ושאני לא מצליח לחשוב על דרך יותר טובה לגדל ילד מאיך שגידלתם אותי ... ואני רק רוצה לומר תודה".