המחלוקת בהלכה - חלק שני, המקורות והפירושים בעריכת חנינה בן מנחם, נתן הכט ושי ווזנר

המכון לחקר המשפט העברי ירושלים תשס"ג (618 עמ')
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". מימרה הזו המבטאת את התחושה שתלמוד תורה מביא לשלום ולאחדות, נסתרת לכאורה מהריבוי העצום של המחלוקות והדעות השונות בספרות התורנית. כיצד התפתחו כל כך הרבה מחלוקות, מה היחס של התורה לתופעה זו, מהם הם דרכי הויכוח וגבולותיו וכיצד מתמודדים מבחינה רעיונית עם ריבוי דעות בתורה שאמורה להיות אחת. על שאלות אלו ועל היבטים נוספים של סוגיית המחלוקת בהלכה מנסים לענות צוות חוקרים מן האוניברסיטה העברית שליקטו מרחבי הספרות התורנית התייחסויות שונות ומגוונות לנושא מן הספרות התנאית ועד לאחרוני זמנינו. בשני כרכים עבים שהוציאו לפני י"ב שנים הובאו המקורות הרבים וחולקו לשישה שערים. כעת הם התחילו בהוצאת המקורות הללו בכרך ההמשך שבו הוסיפו לכל מקור ביאור נרחב וכן הרחיבו את הלקט במקורות נוספים. בכרך שלפנינו נמצא השער הראשון בלבד מתוך השישה שהופיעו בכרכים הקודמים.
נביא כמה מהמקורות: הרמב"ן בהקדמתו לספר מלחמת ד' כותב: "כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראויות גמורות... שאין בחכמה זאת מופת ברור כגון חשבוני התשבורת (=מתמטיקה)... אבל נשים כל מאודנו להרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות וכו'". ומסבירים המבארים שכוונתו שדרכי ההוכחה בתורה אינם מכריעות לחלוטין אלא הם בנויות על צירוף הסתברותי של המקורות עם ה"שכל הישר".
ובספר הניצחון מבאר כיצד מתיישבת מציאות המחלוקת בתורה שהיא אחת: "על כן נראה שהשם יתברך נתן התורה וי"ג מידות לדרוש בהם התורה. וכל חכם וחכם לפי השגת דעתו ובלבד שיעסוק ויעיין בכל כוחו בלי התרשלות, ואם יראה לסנהדרין ע"פ התורה והמידות שדבר אחד הוא טהור – יהיה טהור. ואם יעמדו הסנהדרין אחריהן ויראה להם שעל פי התורה והמידות אותו דבר טמא – יהיה טמא. כי השי"ת שנתן לנו התורה תלה אותה בדעת החכמים לפי ראות עיניהם".
ההיקף העצום של הספר יכול להביא תועלת רבה למתעניינים בתחום זה, אך יש להעיר שישנן הרבה חזרות בספר ויש הרבה מהמקורות שמביאים שוב ושוב מדברי קודמיהם וכן בביאורים מעתיקים מקורות שמובאים לאחר מכן בספר והיה כדאי להסתפק בהפניות במקום לכפול את הדברים.