ערך החיים בהלכה – האחריות לחיי האחר, ר' דב הלברטל ירושלים תשס"ד (211 עמ')

הסוגיא במסכת בבא מציעא (סז ע"א) מציבה בפנינו בעיה הלכתית סבוכה. "שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים. אם שותים שניהם, שניהם מתים ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב" כלומר השנים נמצאים בסכנת מוות מצמא, ויש אפשרות לאחד מהם להינצל ע"י כך שישתה לבדו את המים שלו. לעומת זאת אם יתחלק עם חברו אף אחד מהם לא ינצל ושניהם ימותו מצמא. מה עושים במצב נורא שכזה. בן פטורא (אחד התנאים) דרש: "מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתת חברו". דהיינו אדם מחויב להתחלק עם חברו אף במקרה בו שניהם ימותו, ולא תהיה תועלת למעשה הגבורה שלו. אך הגמרא מסיקה למעשה "עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך' חייך קודמים לחיי חברך". אדם במצב כזה נאלץ להעדיף את חייו ולשמור את המים ברשותו, להציל את עצמו ולא את חברו.
גמרא זו היא הבסיס לעיונים בספר שלפנינו. אחריתם של עיונים אלו הגיעה לידי מעשה, לדאבוננו, בשואה וכן במקרים נוספים של צרות ופוגרומים.
נביא כמה דוגמאות: בפתיחה דן המחבר בהסבר המחלוקת של בן פטורא ורבי עקיבא ומביא כמה אפשרויות במה היא תלויה. לדעת ה"מנחת חינוך" בן פטורא סובר שאדם אחראי להצלת חיי חברו אף במחיר חייו. לדעת אחד מהראשונים המחלוקת תלויה בשאלה אם לקחת בחשבון אפשרות שיארע נס באותו זמן ששניהם שותים ושניהם יינצלו. יש שהעלו את השאלה מה המשמעות של בעלות של אדם על המים, במצב בו יש סכנת נפשות של אדם נוסף בישראל. בנושא הפסיקה מעלה המחבר אפשרות שההלכה לא הוכרעה בודאות שהרי, למשל, הרמב"ם לא הביא את שיטת רבי עקיבא.
דבר מפתיע מביא המחבר "מספר חסידים" "שנים שיושבין ובקשו גויים להרוג אחד מהם, אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא את חברי. כרבי ראובן בן איצטרובלי שביקש שיהרגוהו ולא את רבי עקיבא כי רבים היו צריכים לרבי עקיבא". בצד דברים אלה הוא מביא את פירושו של ה"ציץ אליעזר" שדווקא כשהשני הוא אדם שרבים צריכים לו נחשב כמוסר נפשו עבור הצלת רבים, ולכן יש היתר לנהוג כך.
הספר כתוב בבהירות ומסודר בנוחות וביעילות ואין ספק שהמחבר תורם תרומה משמעותית לבירורן של הסוגיות הקשות שעוסק בהן.