פירושי הרמב"ן לירושלמי – מועד בעריכת ר' יואל פלורסהיים, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ד (תלה עמ')

רבי משה בן נחמן (ד'תתקנ"ה-ל 1270-1194) היה מגדולי חכמי ספרד ואחד מהמחברים הפוריים שבין חכמי ישראל. המרחב של כתיבתו מקיף כמעט את כל תחומי הפרשנות, תנ"ך, ש"ס, ספרי הרי"ף ועוד. הוא לא ייחד בין ספריו פירוש לתלמוד ירושלמי אך השתמש בו הרבה ולעיתים רבות הציע לו פירושים חדשים תוך כדי עיסוקו בעניינים אחרים. ר' יואל פלורסהיים מצא לנכון לרכז את כל האזכורים של הירושלמי שבכתבי הרמב"ן, אף כאשר אין בהם תוספת פירוש. מתוך הנחה שלנוסחאות שהרמב"ן מצטט בודאי יש תועלת בבירור נוסחו של הירושלמי שבידנו.
נביא מספר דוגמאות לפירושי הירושלמי: על דברי הירושלמי במסכת שבת שכל העושה דבר שאינו מצווה בו נקרא הדיוט כותב הרמב"ן "שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא מוסיף על התורה אבל מי שעושה מצוות התורה כתיקנן אעפ"י שלא נצטווה הוא בהם כגון נשים וגויים מקבלים עליהם שכר שכל דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". דהיינו דברים שהתורה גילתה שיש בהם תועלת, כל מי שינהג בהם אף שאינו מצווה מרוויח מכך. ומי שמנסה להוסיף מעבר למה שהתורה גילתה הוא נקרא הדיוט. בירושלמי מועד קטן מובאת מימרה של רבי אבא בר ממל    "אילו היה לי מי שנמנה עמי... והתרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד. כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגעין בתורה ואלו אוכלין ושותין ופוחזין". מבאר הרמב"ן שאין להוכיח מדברים אלו שאיסור מלאכות בחול המועד הוא רק מדרבנן אלא מהתורה היו מותרות מלאכות לצורך היום ובאו חכמים ואסרו מלאכת אומן וכו' ובאלו אמר רבי אבא שאילו מצא להושיב בית דין על כך היה מתיר מלאכות הללו כדי שיתעסקו בהן ולא יהיו בטלים שהבטלה מביאה אותן לידי פחיזות, הא עיקר חולו של מועד ודאי תורה היא ומסיים "וזה כפתור ופרח".
ספר זה הוא השני בסדרה אחרי הכרך הראשון שעסק בירושלמי זרעים אנו מצפים להשלמת הסדרה שמהווה נדבך חשוב לקראת הוצאה שלימה שתכלול את תורת כל הראשונים על הירושלמי.