מקוה ישראל – הרב ישראל נג'ארה, הערות ע"י פרופסור שאול רגב, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן ה' תשס"ד (675 עמ')

רבי ישראל נג'ארה (ש"י – שפ"ה 1625 – 1550) היה מתלמידיו של האר"י הקדוש ובסוף ימיו כיהן כרבה של קהילת יהודי עזה. הוא התפרסם בשירתו ובמיוחד התקבל בציבור המזמור "י-ה ריבון עולם". כנהוג בראשי התיבות של בתי השיר רמוז ישראל שמו. איתרע מזלו וספרו הגדול – ספר הדרשות – "מקוה ישראל" היה גנוז עד היום. הספר מכיל ארבעים דרשות המכונות "סאין" שהרי שם הספר הוא "מקווה" ובו ארבעים סאה. הדרשות בנויות במבנה מסודר ומשלבות ביאורי פסוקים, מדרשי חז"ל ורעיונות מוסריים.
הספר יצא לאור בתוספת מבוא רחב על המחבר ותורתו על ידי פרופסור שאול רגב שגם טרח לציין את המקורות המרובים וכן להוסיף מפתחות בסופו.
נביא דוגמא לאחד מהביאורים בספר:
המשנה בפרקי אבות (ב, א) קובעת: רבי אומר ... הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך עין רואה אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. הוא מסביר כל פרט בקטע זה ועל סופו הוא כותב כך: אמר וכל מעשיך, לרבות מה שאחרים עושים בסיבתו וכמו שאמר בעל ספר "חובות הלבבות" כי לפעמים ימצא האדם כתוב למעלה בספרו מה שלא עשה, והוא מה שלמדו אחרים ממנו ועשו... ואמר "מעשיך" ולא "מעשים" רצה לומר מעשיך האמיתיים אשר אין בהם פניה רעה מפני דעת קונך היודע כוונתם ותכליתם. וזהו שאמר "ויכתב ספר זכרון לפניו" כי מה צורך שיהיה "לפניו", וכי יש חשש חיוב בסופרים ההם שלא יכתבו האמת? אבל הענין הוא כי אין מי שיודע גודל המעשה וכונתו ותכליתו ומשקלו וערכו, כי אם יודע תעלומות לב, אשר לא יבצר ממנו מזימה. ולזה צריך שיכתבו לפניו כדי שיודיע לסופרים מה שיכתבו לפי האמת כאשר הוא ... כי הנותן צדקה לאישה וכוונתו להסתכל בה ייקרא נואף בעצם ובעל צדקה במקרה ולזה אמר "מעשיך" הראויים שיקראו מעשיך.
נקוה שספר חשוב זה יתקבל בציבור לא פחות מאשר שירו המפורסם, שניהם לכבוד י-ה ריבון נכתבו.