מסכת אבות לדורותיה / פרופסור שמעון שרביט, מוסד ביאליק ירושלים תשס"ד (307 עמ')

חז"ל הנחו אותנו "האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דאבות (מסכת ב"ק ל ע"ב) וכפי שהגדיר התשב"ץ בראש פירושו "מגן אבות": "הנה זאת המסכתא היא יקרה מאד כי היא המביאה האדם אל השלימות". לאור חשיבותה הגדולה של מסכת זו, דבר מתבקש הוא שציווים של חז"ל "חייב אדם לומר בלשון רבו" (עדויות א, ג) מחייב הוא במסכת זו כפל כפליים לדקדק ולהעמיק חקר בבירור נוסח דבריהם המדוייק של חז"ל. וכבר התשב"ץ, שהיה מגדולי הראשונים, הקדיש חלק נרחב מחיבורו לדיון בענייני נוסח לפרטי פרטיהם.
על כן גדולה חשיבותו של חיבור זה שלפנינו שהוא פרי עמל של שנים רבות ומוקדש לחקר כתבי היד הרבים של המסכת ושל הקטעים שנמצאו ב"גניזה הקהירית" וכן בירור נוסחת הראשונים בפירושיהם למסכת אבות ומביא נוסח מתוקן ומוגה היטב של מסכת אבות, בתוספת השינויים בנוסח שיש להם מקור מבוסס.
נביא דוגמא לשינוי נוסח שנידון כבר בראשונים: אנטיגונס איש סוכו ... היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס. זהו הנוסח המקובל בכתבי היד המדוייקים אך בדפוסים נתקבלה הגירסה: היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. והתשב"ץ ביאר שמי שגרס כך תמה על הגירסה הראשונה מדוע לשמש על מנת שלא לקבל שכר וכי מה איכפת למי שמשמש, אם לאחר מכן הקב"ה יתן לו שכר על כך. אך הוא הסביר שהגירסה הראשונה היא הנכונה (ואת דבריו מאשרים כל כתבי היד שמצויינים במהדורה זו) ואכן יש מעלה בכך שאדם ישמש את רבו (=הקב"ה) מתוך תחושה שהקב"ה כבר גמל אותו טובות והעבד מחוייב לרבו עבור הטובות שכבר קיבל לפני כן.
ראוי לציין את המבוא ואת הנספחים שמציגים את הסוגיות הנוגעות לההדרת ספרות התנאים והאמוראים ואת היסודות של המהדורה בבהירות מיוחדת שאינה רגילה בין חוקרים ובלשון עשירה ויפה המושכת את הקורא.