עיונים בפרשות השבוע – סדרה שניה הרב אלחנן סמט

הוצאת מעליות א – תשס"ד, ב – תשס"ה (א' – 408 עמ', ב' – 555 עמ')
הרב אלחנן סמט ממשיך במפעל העיונים על התורה "וכמעשהו בראשון כך מעשהו בשני" בשפה ברורה ונעימה ובשימוש מענין בשיטות מחקר המבוססות על תוכן וגם על צורה, הוא מעלה בפנינו חידושים הנוגעים לפרשיות השבוע.
נביא דברים הנוגעים לפרשות "ניצבים וילך" ולשמחת תורה.
הוא עומד על עניינה של מצוות ההקהל. מצווה מיוחדת זו נעשית אחת לשבע שנים במוצאי שמיטה והיא כוללת התכנסות של כל עם ישראל וקריאה בתורה של מלך ישראל.
והנה טעם המצווה מפורש בפסוק: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם". אך הרמב"ם מוסיף טעם שלא נתפרש בכתוב (חגיגה ג, ה-ו): "הקריאה והברכות בלשון הקודש ... אעפ"י שיש שם לועזות וגרים שאינם מכירים         (-לשון הקודש) חייבים להכין לבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה, יראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בסיני".
הרב סמט מביא שהרב הרצוג זצ"ל במעמד ההקהל תש"ו (1946) התקשה מנין הרמב"ם למד שמצוות ההקהל היא זכר למעמד הר סיני.
הרב סמט מיישב שיתכן והרמב"ם דייק בפשט הכתובים שכוללים טף נשים וגרים בדיוק כמו ברית ערבות מואב (בפרשת כי תבוא) שמקבילה למעמד הר סיני. אך הוא מביא שהרב הרצוג תירץ באופן אחר: "גזירה שווה יש בדבר" בהקהל נאמר "הקהל את העם" ובמתן תורה נאמר "הקהל לי את העם ..." והוסיף "יש לשער שהיה לפני הרמב"ם מדרש הלכה אשר ציין גזירה שווה זו והוא מן המדרשים שאבדו ולא הגיעו לידינו". הרב סמט מצא שבספר של אחד מחכמי תימן הקדומים "מדרש הגדול" לרבי דוד עדני נמצאת גזירה שווה זו ויתכן שאכן מקורה במדרש עתיק.
בסיום נושא זה הוא מציין שסדר הקריאה הארץ-ישראלי שלפיו, כידוע, היו מסיימים את קריאת התורה בג' ומחצה שנים. הסבב של שני סיומים הסתיים תמיד במועד ההקהל. גם לפי הנהוג בימינו שמסיימים את קריאת כל התורה בכל שנה, הסיום אחת לשבע שנים מתקיים ערב ההקהל. זו הסיבה, לדעתו, שלא היה צורך לתקן זכר להקהל שהרי סיום זה גופא הוא נעשה כזכר להקהל.