"והארץ נתן לבני אדם" - הרב יהודה עמיטל, ישיבת הר עציון ומכללת יעקב הרצוג אלון שבות ה'תשס"ה (162 עמ')

הרב יהודה עמיטל עומד עשרות בשנים בראשה של אחת מישיבות ההסדר המובילות בארץ, "ישיבת הר עציון". בתקופה ארוכה זו העמיד הרב תלמידים הרבה. שיטתו הרוחנית והאמונית בנושאים שונים השפיעה באמצעותם על החברה הדתית לאומית כולה. הורתו של ספר זה מתחילה בסיפור מעניין. קבוצת ר"מים מישיבת הר עציון נתבקשה להכין מסמך שמסכם את עקרונות היסוד של ישיבת הר עציון. הם הכינו מסמך ובו חמש נקודות והביאוהו לראשי הישיבה. הרב עמיטל התאכזב מעבודתם והכין מסמך ובו עשרים נקודות. לאחר מכן הוא העביר בישיבה שיחות סביב אותן נקודות והן היוו בסיס לספר זה.
אעפ"י שהספר דומה במתכונתו לספרי ה"שיחות" המקובלים ומשלב סיפורים חסידיים ומבחר מקורות מאוצרו של הרב עמיטל יש בו בהחלט חידוש בניסיון לסכם ולסדר משנה חינוכית לפי עקרונות יסוד. עורך הספר חילק אותו לשלושה חלקים.
א. האדם ויוצרו –  יראת שמים, תורה, מוסר, מצוות ותפילה.
ב. האדם והחברה –  דרך ארץ, קידוש השם, צורכי ציבור והיחס לחילונים.
ג. האדם וחייו – אנושיות, שעת משבר, ערכים והחלטה עצמאית מול התייעצות עם רב.
נדמה שרוב הקוראים בספר יוכלו להזדהות עם הרעיונות המועלים בו ועם סגנונם הנעים, אם כי אני מניח שהיו כאלה שהיו מוסיפים גם פרקים על היחס לישוב הארץ ולאמונה בגאולה.
נביא מדבריו ביחס ל"חוויה דתית": כשם שכאשר אדם עובר חוויה מוזיקלית או חוויה אסתטית, מתחזקת אצלו הזיקה לתחומים אלו. כך גם החוויה הדתית מחזקת אצל האדם את הזיקה לדת – לעבודת ד'. כוונתי לכל חוויה דתית, לאו דווקא חוויה מיוחדת שאדם זוכה בתפילה מיוחדת, במצוות מיוחדות ובזמנים מיוחדים. ולאו דווקא חוויות של דביקות בד' יתברך מתוך התפעלות דתית, כפי שהדגישה החסידות, או לימוד מוסר בהתפעלות, שעליו דברו בעלי המוסר. כוונתי לחוויה הדתית הנפוצה בימינו, בעיקר אצל צעירים – חוויה הבאה מתוך שירה וריקודים. ומביא כאסמכתא את דברי האדמו"ר מסוכוטשוב "עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו". ומאידך הוא מסייג לפי ה"שפת אמת": "מה יפו פעמייך בנעלים, פעמייך – הוא התעוררות, התלהבות לבבות בנ"י. בנעלים – שזה ההתלהבות צריך שמירה ומנעול שלא יתפשט בו פסולת".
יישר כוחו של העורך, הרב אמנון בזק שסידר את הדברים דבר דבור על אופניו.