דיני בוררות - הרב יועזר אריאל, מכון שער המשפט ירושלים תשס"ה (תקה עמ')

מכיון שלא נתנה לבתי הדין הרבניים סמכות לכפות את בעלי הדין בדיני ממונות, פועלים בתי הדין מכח ההלכה ואוכפים את פסק דינם על פי חוק הבוררות ע"פ חוק המדינה. המחבר המכהן כדיין בביה"ד הרבני בצפת – טבריה בוחן את כל ההלכות הנוגעות לשטר הבוררות ומביא את הנהוג למעשה בבתי הדין וכן דן בשאלות רבות שהועלו למעשה בענינים אלו.
נביא מקצת מהדיונים בספר:
בשער הראשון הוא דן כיצד מקבלים הצדדים את הבוררות על עצמם ומביא את שיטת ה"תומים" שקנין שטר איננו מספיק ונדרש קנין סודר. הוא חולק ומוכיח מראשונים ואחרונים שכל הקניינים כולל קנין שטר מועילים כדי לחייב את הצדדים לפי ההלכה. למרות זאת, המנהג בבתי הדין הוא לעשות שטר בוררות וגם קנין סודר. לדעת המחבר הסיבה למנהג זה היא מלבד החשש לדעת ה"תומים" שהוזכרה לעיל, כמו כן יש לחוש לדעת "קצות החושן" שגם שטרי קנין נדרשים להיות של המתחייב/המקנה ולכן הצדדים צריכים לקנות את שטר הבוררות. ואף שיש שיטות שיש תקנה של חכמים שהקנו את השטר לבעלי הדין, יש חולקים וסוברים שתקנת חכמים נאמרה בגט ולא בשטרי קנין.
אם אדם מוכן לבוא לבית הדין אך מסרב לחתום על שטר הבוררות מביא המחבר כמה פוסקים שהוא נחשב "סרבן".
הוא דן גם בשאלה אם הקנין צריך להיעשות בתוך בית הדין בדוקא ומביא שלדעת רוב הפוסקים מועיל הקנין אפילו מחוץ לבית הדין. במקרה שבו בעל דין דורש שבית הדין יפסוק אך ורק לפי הדין ולא יעשה פשרה כותב המחבר שאין נענים לבקשתו מכיון שמנהג המדינה הוא שבית הדין מקבל סמכות גם לפשר.
דוגמא מעניינת לפשרה מביא המחבר במקרה הבא: אדם שערב למפעל בע"מ ותבעוהו לפרוע את חובות המפעל וכידוע בעל המפעל אינו נושא באחריות ואין אפשרות שבעלי החובות יגבו ממנו לכן הערב שיפרע את חובות המפעל אינו יכול לשוב ולגבות ממנו. אמנם מדין "פשרה" מכריע המחבר שניתן לחייב את בעל המפעל לשלם תשלום חלקי לערב כדי למנוע סכסוך בינו לבין הערב. (עמ' קעב בספר, ודרך אגב בעמ' קעא מובא שו"ת "העמק דבר" והכוונה לשו"ת "משיב דבר" מהנצי"ב מחבר "העמק דבר" על התורה).
נברך את המחבר להמשיך ולהוציא לאור את חידושיו ההלכתיים הכתובים בבהירות ובסדרנות ולהוסיף חיילים בהבאתה של תורת המשפט לחיי המעשה.