"נצח יהודה" - הרב מרדגי פרומר, בהוצאת המחבר התשס"ה (430 עמ')

הספר עוסק בענייני המלחמה ומצוותיה. בין הנושאים הנדונים בספר: מלחמת מצוה ורשות, אורים ותומים, ברית שלום עם הגויים, מלחמת עמלק, ענישת חפים מפשע, הסתכנות במלחמה ועוד.
המחבר מביא את המקורות המרכזיים בכל נושא, מסכם אותם ומוסיף, לעתים, הערות שונות. על כן הספר מועיל לכל המחפש מקורות בנושאים אלו, אם כי המחבר הצטמצם קצת והביא רק מהספרים המרכזיים והידועים ולא מעבר לכך.
נביא קצת מהנידונים בספר:
יונתן בן שאול הציל יחד עם נערו את העם במעשה גבורה ונס. יחד עם זאת נכשל ועבר על השבועה שהטיל אביו על הלוחמים (שמואל א' פרק יד) . בעקבות הנס, שאירע על ידו, ביטל שאול את עונש המוות שלכאורה היה ראוי לו, כתב על כך הרמב"ן וביאר: "בעבור שאירע נס על ידו ידעו כי בשוגג עשה" וכן הוסבר הענין בתשובות הרשב"א "שאין הקב"ה עושה נס על ידי הרשעים המזידים". כלומר הנס שנעשה על ידו הוכיח שהעבירה שעשה היתה בשוגג, שכן אם היה רשע לא היה הקב"ה עושה נס על ידו. מכך מסיק המחבר: "וכן כאשר נעשים ניסים ללוחמי ישראל יש בכך עדות שמיימית כי צדיקים המה".
בהמשך הוא מוכיח שחשוב מאוד שדוקא הצדיקים ילכו להילחם כמו שהיה במלחמת עמלק שם נצטווה יהושע "בחר לנו אנשים" ומסבירים חז"ל "יראי חטא". המחבר מביא לעקרון זה דוגמאות נוספות מהתנ"ך. בסוף הדבריו הוא כותב בייחס לחנוכה, שיש לציין כי דוקא הכהנים החלו במערכה, ולדעתו יש בזה עניין מיוחד שמתקן את החיסרון של בית המקדש השני שלא שרתה בו שכינה (יומא טו) מכיוון שנבנה על ידי כורש ולא מכח מעלתו של עם ישראל. הוא מביא גם את דברי שמעון בנו של מתיתיהו שהשיב לאנטיוכוס השביעי על דרישותיו לקבל חלקים מהארץ: "ויען שמעון ויאמר לו: לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אבותינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו". הלוואי ומסר זה יעמוד מול עיני מנהיגנו גם כיום.
בסוף הספר מדור זיכרון לאחיין המחבר, הקדוש יהודה במברגר הי"ד מהרוגי הפיגוע בעתניאל שמסרו נפשם כדי להציל את חבריהם. בגבורת נפשם בודאי יש ניצוץ מאותה זקיפות קומה נפשית ורוחנית של בית חשמונאי. ראוי לציין שהספר זכה בפרס ליצירה תורנית על שם הרב שאול ישראלי זצ"ל.