שו"ת הב"ח הישנות והחדשות ושו"ת גאוני בתראי מרבי יואל סירקיש, מכון זכרון אהרן ה'תשס"ה ב' כרכים (א תה' עמ' ב תי"ח עמ')

רבי יואל סירקיש (נפטר ת' 1640) רבה של קראקא ומענקי דורם של הסמ"ע, רבי העשיל, הש"ך ועוד היה חותנו של "טורי זהב" (הט"ז). ספרו הגדול "בית חדש" על הטור, נדפס בדרך כלל ביחד עם ה"בית יוסף". תשובותיו הרבות נדפסו בשו"ת הב"ח הישנות ולאחר מכן בחלק נוסף שנקרא שו"ת הב"ח החדשות. קובץ נוסף מאותה תקופה הוא שו"ת "גאוני בתראי" שכולל מתשובותיהם של חכמי תקופתו וביניהם גם מתשובות הב"ח. במכון "זכרון אהרן" טרחו והדפיסו מחדש את הספרים הללו, ובכוונתם להוסיף עוד כרך של ספרי תשובות מאותו הדור ובו גם תשובות נוספות שהיו בכתב יד אכן "תורה מפוארת" ב"כלי מפואר" כדרכם בקודש, דבר מתוקן זכו להוציא מתחת ידיהם.
נביא מדבריו של הב"ח, בשו"ת החדשות סימן א' הוא דן בשאלה האם מי שגזל לחם יכול לברך עליו.
הב"ח הביא את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (הלכות ברכות א, יט) האם מברכים על דבר איסור וחידש שאף לשיטת הרמב"ם, ובעקבותיו פסיקת השו"ע, שאין מברכין על איסורים, היינו דוקא באיסורים מחמת עצמם כמו טבל ונבילה אבל באיסורים מחמת דבר אחר כגזל, מברכים עליהם. הוא מבסס דבריו על פירוש דברי הגמרא בבבא קמא (צד ע"א) "ר"א בן יעקב אומר הרי שגזל סאה חיטים טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר "ובוצע ברך נאץ ה'" (תהילים י, יג). ומבאר הב"ח שהברכה על הפרשת חלה היא בגדר ניאוץ אעפ"י שנעשתה לאחר כמה שינויים שעבר הקמח עד שנהיה לחם. אבל הברכה שלאחר האכילה היא אפילו לא "ניאוץ".
וכן הוכיח את דבריו מביאור בדברי הירושלמי, אע"פ כן הפסק צ"ע.
אכן בסוף הספר הדפיסו המדפיסים הראשונים של הספר, הגאונים רבי אפרים זלמן מרגליות (מחבר ה"בית אפרים" ועוד) ובן דודו רבי שמואל מרגליות את הערותיהם ב"קונטרס אחרון" ושם העירו על דברי הב"ח מרמב"ם מפורש (חמץ ומצה ו, ז) "אין יוצאין במצה גזולה, זה הכלל כל שמברך ברכת המזון יוצא בו ידי חובתו. ועוד האריכו בכמה פלפולים עמוקים.
נקוה שמכון "זכרון אהרן" ימשיכו הלאה ברוח זו ויוציא לאור עוד ספרי שו"ת רבים וחשובים