שו"ת דבר חברון, הרב דב ליאור, המכון לרבני ישובים, קרית ארבע – חברון ה'תשס"ה (272 עמ')

הרב דב ליאור, מגדולי גידוליה של ישיבת מרכז הרב ומחשובי הרבנים של הציונות הדתית מכהן ברבנות עשרות בשנים וכן ישב בכס המשפט כאב"ד באר שבע ועד היום עוסק בבחינת המועמדים לדיינות. בספר זה מובאים תשובותיו בענייני חושן משפט ואבן העזר. הרב עוסק בכל עניין בקצרה, מביא את הראיה המרכזית ומגיע למסקנות ברורות ונוקבות.
נביא מהתשובות בספר:
בסימן א' הוא דן בהפריית אישה רווקה. הוא מביא גמרא ביבמות (דף מא) שממנה מוכח חשיבות ידיעת הייחוס מבחינה הלכתית כדי שלא יבואו מכשולות. גם מבחינה רעיונית הוא שולל את העניין וכן מבחינה חינוכית וחברתית.
בסימן יג הוא התיר לאדם ששם משפחתו כ"ץ אך לדבריו השם הגיע אליו מסבתו, לישא גרושה.
בסימן נז הוא דן במקרה שנעשה סיכום בין בעל הבית לפועל על גובה התשלום אך נתברר לאחר מכן שישנם קשיים בלתי צפויים כגון קיר בטון שלא ידעו על קיומו והקידוח בו קשה יותר. הפועל תובע תוספת והרב ליאור קיבל את טענתו. ובסימן לאחר מכן הוא מחלק בין תוספת בעקבות נתונים שלא היו ידועים מראש ולבין תוספת שנגרמת עקב עליית שכר הפועלים בשוק שבגינה לא ניתן לדרוש העלאת שכר.
בסימן סב הוא דן בשאלה המפורסמת אודות אורח שמצא פקק שזכה במבצע, למי שייך הפרס. הוא דן בתחילה בדברי התוספות שחצר קונה רק דבר המצוי להתגלות וכן הכריע נתיבות המשפט. אך חילק שכאן דבר ידוע הוא שיש מבצע כזה ובעל הסעודה דעתו שיזכה הוא בפרס אם יש לו פקק כזה בבקבוקים שהביא לסעודה. לאחר מכן הוא דן בדעת שלטי הגיבורים שפסק שאורח יכול לקדש אישה במנה שקיבל מבעל  הבית וא"כ מוכח שהיא שייכת לאורח אך שב ודחה מכמה סיבות:
א. יש חולקים על שיטת השלטי גיבורים.
ב. יש לחלק בין האוכל עצמו לכלים בהם נמצא האוכל שאין דעת המארח להקנות אותם לאורח.
לכן הוא מסכם שבעל הסעודה הוא הזוכה בפרס. אמנם אם הוא מכר חלק מהבקבוקים ובאחד הפקקים נמצא הפרס ברור שהקונה הוא הזוכה בפרס.
לסיכום, אלו "פירות ארץ ישראל" המשובחים ונאמנים עלינו דברי הגר"א שפירא שליט"א בהסכמתו "ויותר ממה שכתוב כאן יש בו, ובקיאותו בש"ס וראשונים ובכל חלקי השו"ע וגדולי פוסקי האחרונים מעידים על גדולתו".