אוצר המשפט - חושן משפט לט - סג, הרב אהרן אליהו וילהלם, ירושלים ה'תשס"ו (ב' כרכים)

"אמר רבי ישמעאל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן והן כמעיין הנובע" כך מובא במשנה בסוף מסכת בבא בתרא. אכן הספרות שנכתבה סביב חלק "חושן משפט" של השולחן ערוך, במשך הדורות, מליאה וגדושה במלחמתה של תורה בסברות וראיות, עד שלפעמים הרוצה להסיק מסקנות מתקשה בכך. על כן נחלץ הרב וילהלם לסדר את העולה מספרי האחרונים על חושן משפט ולכתב את המסקנות שלהם לפי סדר השולחן ערוך ובתוספת ציון המקורות והסברות העיקריות שעליהן התבססו.
נביא מהדברים בספר:
בסימן מ – העתיק המחבר את לשון הרמב"ם "האומר לחבירו הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה... חייב לשלם". ומבאר המחבר: אית ליה למחבר שאם מחייב עצמו במנה הוא חייב גם אם אין קניין. ובהערה מציין ש"ישועות ישראל" סבר, שהרמב"ם מצריך קניין וכפי שיטת הר"י מיגש. וממשיך בפסקים לציין את דעת רוב הראשונים החולקים על שיטת הרמב"ם, כפי שהובאה בשו"ע, ומצריכים קניין כדי להתחייב. ובהמשך לאחר הבאת פרטים רבים נוספים בעניין, הביא מחלוקת בין "קצות החושן" ל"נתיבות המשפט" אם צריך עדים כדי ליצור אודיתא. וכן הביא מחלוקת נוספות האם נדרשת אמירת "אתם עדי" לעדים כדי ליצור גמירות דעת.
בסימן מו סעיף ז הביא מחלוקת אחרונים לגבי עדים שבאים וטוענים שחתימות שלהם שמופיעות בשטר לא נעשו על ידם אלא זוייפו, אם הם נאמנים. מהש"ך משמע שהם נאמנים אך בעל "קצות החושן" חולק עליו וסובר שאינם יכולים לקבוע שהחתימות אינם שלהם ואם השטר מקויים הרי הם כמו עדים שחוזרים ומגידים.
הספר נכתב כסיכום של השיטות וללא הקפדה יתירה על סגנון הכתיבה. המחבר גם מתעלם מאחד מהפרשנים החשובים על חושן משפט והוא הגאון מוילנא. אשר בביאורו הקצר מפענח נעלמים ומאיר דברים חתומים וכדאי היה לציין לדבריו.
בסופו של דבר זהו ספר מועיל לכוון את המעיינים לספרים הדנים בכל נושא. כמו כן בקיצור השיטות יש תועלת רבה להבנת עניינים סבוכים שהמחבר מביא את המסקנות מפלפולים ארוכים ובכך מסייע בלימוד עניינים אלו.