שורת הדין כרך ט', מכון שער המשפט ירושלים תשס"ה (תצ"ו עמ')

זהו קובץ נוסף של פסקי דין ומאמרים שנכתבו בידי דייני בתי הדין הרבניים. הנושאים של הקובץ סובבים בעיקרם, מטבע הדברים, סביב סוגיות הנוגעות לחלקים "אבן העזר" ו"חושן משפט" בשולחן ערוך.
נביא כמה דוגמאות מהמתחדש בקובץ:
הרב יגאל לרר דן במאמר מקיף ביכולת להסתמך על "בדיקת רקמות". בסופו של דבר הוא מכריע במקרה בו הוא דן שאישה פנויה (גרושה) שילדה בת וטוענת שהוא מפלוני ואותו אדם מכחיש, אך בבדיקת רקמות הוכח שהבת אכן היא בתו. לאחר בירור הסוגיה הוא מחייב את האב במזונות אם מצד היות הבדיקה הוכחה ודאית אם מצד זה שהאב התחייב בעשותו את הבדיקה לקבל את תוצאותיה. במהלך הדברים נידון גם הנושא של נאמנות רופאים והוא מייסד שם לפי דברי הראי"ה קוק זצ"ל שיש לחלק בין השערות לידע מדעי. בתחום ההשערות יש מקום לסייג את הנאמנות אך בנושאים מדעיים שהרופאים אינם אלא המבררים את המציאות יש להם נאמנות.
הרב יוסף גולדברג דן בויכוח בין הורים בשאלת חינוך הבת האם בבית ספר ליטאי או חסידי והכרעתו היא שהאחריות לחינוך הבת מוטלת על האב ועל כן האם צריכה להעביר את הבת לזרם החינוך שהולך בדרכו של האב.
הרב אברהם אטלס חייב אב לזון את ביתו בת ה-14 הן מדין צדקה והן משום חידושו בעל אגרות משה שטען שמזונות הילדים הם חלק ממזונות האישה מפני שגרים עמה ומוטלים עליה. יש מקום להתפלא שהרב אינו מזכיר את תקנות הרבנות הראשית לחייב מזונות ילדים בוגרים.
ראוי לציין את סיום פסק הדין שהרב מתאר שבכל שנותיו כדיין (כ"ה שנים) מעולם לא אירע שבא לפניו אב שלא רצה לפרנס והוא לא הצליח לשכנעו. וכמו כן הוא מסיים בקריאה לבתי הדין ולדיינים לקיים את המצווה "אחרי ה' אלוקיכם תלכו" מה הוא רחום אף אתה היה רחום ולגלות פתיחות הלב ולהיענות לשוועת האם ולצעקתה.
הרב מימון נהרי דן בבדיקת פוליגרף שנעשתה בהוראת בית הדין לבני זוג והבעל לא הגיע לבדיקה וכן סירב לשלם את ההוצאות. הרב פוסק לחייב את הבעל בהוצאות מכיוון שהוא מסרב להיבדק וכן הסכים לפסק הדין הראשון שהטיל את הוצאות הבדיקה על הבעל.
פסק דין קצר אך חשוב נדפס בחלק הספר העוסק ב"סדר הדין". מדובר בבי"ד שאחד הצדדים הטיל דופי בעבודתו ובית הדין ביקש להסתלק מהדין ולהעבירו להרכב אחר. הגר"א שפירא שליט"א, אז נשיא בי"ד הגדול, הגיב בחריפות לבקשה והורה לבית הדין לסיים את הדיון וכתב שאם בית הדין יסתלק יהיה בזה "תקדים מסוכן" "ובמקום לדחות בתקיפות תעלולים של בעל דין, כשבית הדין יודע שדבריו מנוגדים לאמת, נכנעים לדרישתו המחוצפת, וכדי בזיון וקצף. לפי הדין אסור לבית דין להימנע בכגון דא מלדון דין אמת ומלעשות צדק. אין לקבל את ההסתלקות ובית הדין ימשיך במשפט, וכתורה יעשה".
לסיכום, זהו קובץ חשוב התורם לחיזוקו של משפט התורה בארץ ישראל, יבורכו מכון שער המשפט והעורך הדיין הרב אברהם צבי שיינפלד על עבודתם החשובה.