ספר נתיבות המשפט א', רבי יעקב לורברבוים הוצאת פלדהיים תשס"ו (תרנ עמ')

רבי יעקב לורברבוים מליסא (נפטר תקצ"ב 1832) היה מענקי דורו, רועם של רבי עקיבא איגר ובעל ה"חמדת שלמה" ובר פלוגתיה של בעל "קצות החושן". בספריו החשובים על שולחן ערוך: "מקור חיים" (הלכות פסח) "חוות דעת" (יורה דעה) "בית יעקב" ו"תורת גטין" (אבן העזר) והגדול שבהם "נתיבות המשפט" ("חושן משפט") סלל הרב דרך בעיון ובהעמקה בדברי הגמרא והפוסקים ודבריו נתקבלו באהבה בידי המעמיקים שבין לומדי תורה מאז.
כרך זה הוא המסיים את הוצאתה של מהדורה מפוארת שכוללת הוצאה מדוייקת של הספר מתוך הדגשת ההבדלים בין המהדורות השונות של הספר שכן המחבר חזר ותיקן את הספר במהדורה השניה. וכן יש במהדורה שלפנינו הערות של הרב יחיאל דז'מיטרובסקי הידוע גם בהערותיו על "קצות החושן" ו"אבני מילואים".
נביא מעט מדבריו: בסימן סו דן ה"נתיבות" בשטר חוב שאבד והבעלים התייאשו ממנו, ומביא שבספר "קצות החושן" דן ורצה לומר שאם המלוה התייאש מהחוב יכול המוצא לזכות בו שהרי יאוש במהותו פועל על דברים שאינם ברשות המתייאש וחוב אכן אינו ברשות המלוה (ולכן המלוה לא יכול להקדישו). ועל כך משיב ה"נתיבות" שאין זה מובן. שהרי כיצד יכול לזכות המוצא בחוב הרי החוב אינו ברשותו של המוצא אלא בידי הלווה ובכך חסר קניינו של המוצא. ה"קצות" ענה על השגה זו בדוק זו: מצאנו שהרי אדם יכול לקנות איסורי הנאה שחסר בהם ה"רשות". ה"נתיבות" לא ענה על השגתו אך נראה שלדבריו יש לחלק בין שני סוגי רשות. חוב אינו ברשות המלוה והמוצא מפני שאדם אחר, הלוה, מחזיק את המעות. לעומת זאת באיסורי הנאה התורה הפקיעה את הרשות של הבעלים וצמצמה את הבעלות וממילא הבעלות שנותרה היא זו שניתן לזכות בה. לפי הבנה זו אפשר ליישב גם סתירה שהקשה ה"מילואי משפט" מדברי ה"נתיבות" (סימן לז) שסובר שבעל חוב אינו יכול לגבות מנכסי הלווה לאחר שהתייאש מהם מפני שהייאוש חל שהרי אינם ברשותו של הלווה, מפני שמשועבדים למלוה, ולכאורה לפי דבריו כאן הזוכה אינו יכול לזכות בהם שהרי הם אינם ברשותו. אך נראה שדוקא כאשר גוף הדבר אצל הלווה מעכב קנין לזוכה ואילו כאשר החפץ נמצא ברשות המוצא בפועל, ה"רשות" של המלווה אינה מעכבת את הזכייה.
בסוף הספר מצורפים תולדות חייו של המחבר וכן צוואתו ובה אנו מוצאים הדרכות ללימוד דף גמרא בקיאות ביום ("הדף היומי"), דף שו"ע אורח חיים ("הלכה יומית") וחמישה פרקי תהלים. כמו כן מזהיר המחבר את בניו שלפני שמתחילים לעשות עסקים צריכים ללמוד בעיון הלכות רבית. בסוף הדברים הוא מבקש לא להיקרא על מצבתו "רב" שמא שגה בעבודתו הרבנית ויהיה החטא חקוק על מצבתו למזכרת עוון! זוהי גדולתם של חכמינו שבצד גדולתם התורנית מוצאים אנו את ענוותנותם האמיתית.
יישר כוחו של העורך והיוזם הרב דב רוזמן הי"ו שהוציא דבר נאה ומתוקן תחת ידיו.