בינה לעיתים חלק ב', הרב זאב סולטנוביץ' מכון הרב ברכה תשס"ה (384 עמ')

סדר הלימוד המקובל בישיבות מבוסס בעיקרו על עיסוק בש"ס ובעקבותיו בדברי הראשונים והפוסקים. תלמידי הישיבות ובני התורה מודעים בדרך כלל ברמה כזו או אחרת לסדרי הזמנים של רבותינו וכן לארועים מרכזיים בהיסטוריה היהודית, אך הידע שלהם בנושאים אלו הוא כללי ולא מסודר.
חידוש מעניין בתחום זה הם שיעוריו של הרב סולטנוביץ' בישיבת "הר ברכה" שמביאים את מקצוע ההיסטוריה לתלמידי הישיבה בצורה מסודרת ומקיפה. איננו יודעים מה המקור לידיעותיו המקיפות של המחבר בתחום, והוא מצידו אינו מציין לספרות המקצועית הקיימת שעליה הוא נסמך, וחבל שכך, אך בהחלט יש בדבריו תרומה להבנה של ההיסטוריה ולדבר זה יש חשיבות גדולה. בני תורה שממשיכים את המסורת והרציפות היהודית מדורי דורות, ראוי שיקיימו בעצמם "בינו שנות דור ודור".
בין הפרקים בספר אנו מוצאים גם סקירות מפורטות על כמה מחכמי ישראל שיש להם משנה ייחודית. לדוגמא נביא מדבריו על הרלב"ג – רבי לוי בן גרשון (מח – קד 1344 – 1288) שהיה אדם בעל השכלה כללית רחבה ואסטרונום מפורסם שהמציא מכשיר ניווט שימושי. בתחום המחשבה היהודית הוא המשיך לפתח את גישתו של הרמב"ם המשלבת יהדות ופילוסופיה. הרלב"ג קרא לספרו "מלחמות ד'" והמחבר מציין שמתנגדי הרלב"ג כינו חיבור זה בשם "מלחמות בד'". שילוב מעניין של הדברים נמצא בדבריו ביחס לבריאת העולם. לדעתו הפילוסופים שטענו שהעולם קדמון טעו בכך וניתן לתרץ שהאפשרות לבריאת העולם היא קדמונית והיא היתה קיימת תמיד מבחינת הקב"ה. הוא גם מציע הסבר פילוסופי למושג "הישארות הנפש", לדבריו מדובר בקשר שנוצר בין האדם לתורה הנצחית וקשר מסוג זה יש בו מימד של נצחיות מכיון שהתורה היא החכמה שיש לה קיום נצחי.
בסיום הפרק מובאים גם דברי שבח שנאמרו על רלב"ג בידי הנצי"ב והראי"ה ובכך מושלמת סקירה מעניינת זו על משנתו.
ראויים לברכה עורכי הספר ובראשם הרב אבינח ברנר שהגישו את הדברים בצורה ברורה ובהירה.