נר ישראל – הלכות מליחה, הרב ישראל וינברג ירושלים ה'תשס"ו (תק"ב עמ')

הלכות מליחה נלמדות בדרך כלל יחד עם הלכות בשר בחלב ותערובות. הם חלק בלתי נפרד מהמערכת היסודית של "איסור והיתר" עליה נבחנים לקבלת סמיכת "יורה יורה". נדמה שבעוד שהתחומים האחרים זוכים לעיון רחב והעמקה, נושא זה נדחק לשוליים. הסיבה העיקרית לכך היא שהלומדים נוטים למקד את עיונם בנושאים שאינם תלויים במציאות אלא עיקרם בשאלות משפטיות – הלכתיות טהורות, והלכות מליחה שעוסקות במלח ובדם נראות שייכות בעיקר לעולם המעשה. מבחינה זו הספר שלפנינו מהווה פריצת דרך בתחום כאשר הוא מכוון את הלומד לעיון למדני מעמיק גם בהלכות מליחה.
נביא דוגמה מהספר:
האם ניתן לקיים את הלכות מליחה באמצעות סוכר (עמ' קעא) שהיו פוסקים שנטו להשוות את הסוכר למלח ואף נמסרה בשו"ת אבני נזר עדות על אחד מגדולי הפוסקים שעשה מעשה להקל. אך הפוסקים האחרונים דחו זאת. ועוד האריך המחבר גם בייחס לשאלת מליחת קרבנות בסוכר.
עוד הוא דן מדוע כאשר הדם שבבהמה אינו "בלוע" אלא "כנוס" כלומר מרוכז בכמות גדולה אין מועילה לו מליחה, וצריך לקרעו קודם לכן. דין זה נאמר בייחס לד' דברים: חוטין, ורידין, מח ולב. והוא מעלה שלוש אפשרויות להבנת הלכה זו:
א. הדם הכנוס "עבה" מכדי להימשך על ידי המלח.
ב. הדם "מרובה" ובכמות גדולה לא מועילה מליחה.
ג. המלח דרכו לגרום לפליטה של הדם ודם כנוס אינו נפלט מכיון שעדיין לא נבלע בבשר. לאחר מכן הוא מאריך בבדיקת ההלכות של ארבעת הדברים הללו ומנסה להסביר ממה נובעים ההבדלים שביניהם.
הספר ערוך על סדר ה"שולחן ערוך" והמחבר מקדיש מקום נרחב לדיון בדברי פרשני השו"ע. כמו כן עוסק הוא אף בפרטי ההלכות בצורה מסודרת ושיטתית.
לסיכום, זהו ספר חשוב שתורם תרומה נכבדה ללימוד ההלכה ולהבנתה.