קובץ דרכי הוראה חלק חמישי, בעריכת הרב יוסף בנימין וויס, ניסן התשס"ו (רפא עמ')

בסביבתו של הגאון רבי אשר וויס שליט"א מתפתחים מוסדות תורה והוראה ובין פעולותיהם בולטת הוצאת קובץ תורני חשוב זה. הקובץ כולל מתורתו של הרב אשר וויס ומתורתם של מורי הוראה ודיינים בבית הדין לממונות שהקים.
בשיחת פתיחה לחוברת עומד הרב וויס על חשיבות אהבת הבריות כציר מרכזי בתורתם של תלמידי רבי עקיבא ודווקא משום כך היתה הקפדה רבה כל כך על החיסרון בהנהגתם בעניין זה. הוא גם מציין שאם נקביל את ימי ספירת העומר למ"ח הקניינים בהם תורה נקנית נראה שיום ל"ב הוא כנגד "אוהב את הבריות" ומתוך כך זוכים לשמחת ל"ג בעומר.
הרב שימל דן בשאלה אם אדם שיודע מראש שלא יוכל לספור יום אחד, מכיון שיעבור ר"ל ניתוח, יכול להתחיל לספור. הוא פותח בהבאת המחלוקת שבין הבה"ג לבעלי התוספות אם כשדילג על יום אחד ממשיך לספור לאחר מכן. מביא ביאורים שונים בשיטות ומצרף גם את דעת רב האי גאון שניתן להשלים ספירה גם ביום לאחר מכן ולומר "אתמול היה כך וכך" ולכן מסכים שיכול להתחיל לספור בברכה ואם החשש יתממש וישמיט יום אחד ימשיך לספור בלא ברכה.
בתשובות הרב וויס, דן בשיטת בית הלוי שחידש שאף ספירת השבועות לבדה היא מצווה ואם אדם שכח למנות יום אחד הוא יכול להמשיך ולמנות בברכה בגלל ספירת השבוע. לענ"ד הדברים תמוהים, שכן לכאורה אין שיטה כזו שמתירה לברך על ספירת השבועות בלבד. הוא מאריך ודן בשאלה יסודית אם יתכן ותיפול שגגה גם אצל גדולי ישראל. במקרה זה נראה בעליל שבעל "בית הלוי" הסתמך על ספר "מגן אברהם" שהביא מדברי הטור.  אך ברור מעיון בדברי הטור שהתכוון לדבר אחר. הוא גם מביא מדברי ר' שלמה קלוגר שהשיב לאחד ש"תפס" אותו בשכחת תוספות מפורש "וכי יצאתי מכלל מין האנושי" ועל כן הוא מסכם שראוי לנו לדבוק בהבנה הנכונה גם אם משמעותה שאחד מן האחרונים שגג בדבר מה.
עוד בקובץ פסקי דין ובירורים חשובים וישר חילם של הכותבים והעורכים ויזכו להפיץ ולהרבות תורה בגבול ישראל.