אוצר מפרשי התלמוד גיטין ד, בהוצאת מכון ירושלים תשס"ו (תתש"י עמ')

סדרת ספרי ה"אוצר" יוצאת לאור כבר למעלה משלושים שנה.
מטרתה של ספריה זו הייתה להקל על לומדי ה"מסכתות הישיבתיות" ולהגיש בפניהם את האוצר העצום של חידושי התורה שנכתבו במשך השנים במאות ספרים, על הנושאים הנדונים במסכתות. לא כל החידושים נכתבו לפי סדר דפי הש"ס ולא כל הספרים מצויים בספריות. כדי להקל על הלומדים, החומר מוגש בצורה מעובדת עם ציון למקור.  מטרת  העיבוד נעשה על ידי תלמידי חכמים מובהקים. התוצאה היא ספר המשמש הן כמראה מקום והן כסיכום יעיל ונוח של אוצרות חכמה שאלמלא הוא, היו גנוזים ורחוקים מהמעיינים הרגילים, שאין להם את האפשרות והזמן לחפש בכל הספרים. אכן הספרים זכו להצלחה גדולה וחלקם יצאו לאור כבר בשלושים מהדורות! ספר זה מסיים את הסידרה על מסכת גיטין.
נביא קצת מהמתחדש בספר:
במסכת גיטין סח ע"א מסופר על רב ששת שאכל אצל ריש גלותא והסתכסך עם עבדיו של ריש גלותא. בדרך לביתו כרו העבדים בור כדי להרגו אך הוא ביקש מינוקא "פסוק לי פסוקך" והלה אמר לו פסוק משמואל ב' – "נטה לך על ימינך או על שמאלך" ובעקבות כך הוא עקף את הבור. יש לציין שמלבד התינוק היה לרב ששת סימן נוסף שרב חסדא תלמידו הזהיר אותו ברמז שלא יתקרב לאותו סדין. ב"אוצר" מעלים דיון הלכתי בשאלת ה"ניחוש". שיטת הרמב"ם שאם אדם עושה מעשה בעקבות "ניחוש" כדוגמת "צבי הפסיקו בדרך" הוא עובר על איסור "לא תנחשו" אבל אם הוא עושה מעשה בכל מקרה ורוצה לעשות "ניחוש" לסימן בעלמא או לאחר מעשה מותר. דעת המאירי שהאיסור הוא רק בניחוש מפורסם. הרמב"ם ממשיך וכותב: "וכן השואל לתינוק איזה פסוק אתה למד, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר סימן טוב, כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה סימן זה לעצמו לדבר שכבר היה, הרי זה מותר". ולפי דבריו התקשו האחרונים כיצד רב ששת נהג לפי פסק התינוק. ובאמת בחידושי הר"ן העלה שתינוק שפסק פסוק הינו בגדר "נבואה קטנה" (חידושי הר"ן חולין צה ע"א). הב"ח ביאר שרב ששת, שהיה אדם גדול וכל ענייניו לפי רוח הקודש, לכן  מותר לו להסתמך על פסוק. ה"כסף משנה" כתב שהפסוק היה רק בצירוף לאומדנות אחרות שהיו שם.
נאחל למכון ירושלים שימשיכו במפעלם הגדול ויזכו להשלימו על כל מסכתות הש"ס.