גירושין והקהילה היהודית מאת הרב מנחם רוזנפלד

(המאמר נכתב במקורו בשפה האנגלית ותורגם לעברית על ידי בנו, הרב דניאל רוזנפלד, בוגר ישיבה יוניברסיטי הממשיך את לימודיו ב"ארץ חמדה")

 

בנובמבר 2010 הייתה לי הזדמנות לבקר בבנין החדש של "ארץ חמדה", אחד מהמקומות החשובים ללימוד תורה בארץ ישראל. ראש הכולל, הרב יוסף כרמל, לקח את אשתי ואותי לסיור בבית הדין. בסיור ציין הרב כרמל, שעל אף שבדרך כלל הדיינים יושבים על במה מוגבהת ביחס לבעלי הדין, בבית הדין של ארץ חמדה הדיינים יושבים על אותו מפלס כמו בעלי הדין.  הרב כרמל הסביר, שזה מסר לדיינים להתייחס ברגישות רבה יותר לבעלי הדין ובעיותיהם. לדבריו, חובתו של הדיין להתייחס בכבוד לאנשים הבאים לבתי הדין ולחפש פיתרון למצוקותיהם. שהרי תפקיד הדיין הוא לשרת את הציבור, אף שחובת הציבור לכבד את הדיין.

 

אחד התחומים הדורשים רגישות מיוחדת מהדיינים בקהילותינו, הוא תחום אישות (נושאים בין איש ואשתו), ובתוך תחום זה את חשיבות הטיפול בעגונות. לכל אורך השנים, הקהילה היהודית כתבה ודנה רבות בשאלה כיצד לפתור את בעיית הנשים אשר בעליהן אינם מוכנים לתת להן גט, למרות שחיי הנישואין שלהם אינם בני קיימא מזמן. ב"ה, קהילתנו הקימה ארגונים רבים אשר שמו להם מטרה להתמודד עם הבעיה ומספר העגונות הצטמצם במשך השנים. מובן, שאפילו עגונה אחת היא יותר מדי. בכל אופן, אנחנו מטפלים בבעיית העגונות ולא מתעלמים ממנה.

 

אולם, יש אספקט אחד של גירושין שאנחנו לא מספיק מתמודדים איתו והוא שפעמים רבות תהליך הגירושין מלווה במרירות מופרזת ועימותים. לצערנו, מקובל שעורכי הדין נאבקים, הסכסוכים מחריפים, הילדים סובלים וכולם יוצאים נפגעים. אני קורא לבעיה זו: חוסר רגישות בתהליך הגירושין (ראו עוד באתר www.CivilDivorceCivilGet.com). נראה שאנחנו מצפים מבני הנוער להיכנס לנישואין כבני תורה, אבל אין לנו ציפיות כאלה מהם אם ח"ו הנישואין יתפרקו. כמובן, שהתנהלות כזו איננה ייחודית דוקא לקהילה היהודית, אבל אנחנו חייבים לצפות יותר ממי שנאמר עליהם: "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

 

מאמרים רבים נכתבו על ההשפעה השלילית ועל הצלקות שגירושין מטביעים בילדיהם של בני הזוג, אולם, איננו עושים דבר בעניין. כשאנחנו קוראים על בני נוער בסיכון, אנחנו פועלים לפתוח בתי ספר, תוכניות וכו'. כאשר אנחנו שומעים על הטרגדיה של אלימות מינית, אנחנו מייצרים ארגונים שיטפלו בבעיה.

אחוזי הגירושין בקהילה האורתודוקסית מוערך בין 10%-17%. זוגות צעירים מתגרשים במספרים גבוהים יותר מזוגות מבוגרים. כמה ילדים צריכים לסבול פגיעות פסיכולוגיות וחברתיות מגירושין מלאי מחלוקת וטינה? למה אנחנו לא פועלים לעזור לילדים תמימים ולמנוע שנים של טראומה וכאב?  האם הנושא של גירושין בדרכי נעם  אינו שווה את תשומת הלב של קהילתנו?

 

במשך כמה שנים, הושטתי יד למספר ארגונים דתיים, וניסיתי לידע אותם אודות בעיה חברתית זו ההולכת וגדלה. התגובה היתה התעניינות מתונה בטווח הקצר, ואדישות שקולה בטווח הארוך. אני מאמין שאפשר לפתור בעיה זו על ידי שותפות בין רבנים, אנשי מקצוע ומנהיגות קהילתית. אנחנו לא צריכים לגייס כסף או לייצר עוד ארגונים. צריך להכיר בבעיה, לכוון  את הכוחות שלנו, לעבוד על פתרונות וליצר דיון בתוך הציבור שלנו.

 

להלן רשימת הצעות לתכנית שתסייע ביצירת מודל לגירושין הוגנים. ההצעות הן קלות ליישום, אם יש רצון טוב למצוא גישה לפתרון. בשם "ישראל" מופיעה המלה "ישר", ישרות דורשת הרבה מאמצים ועבודה.

להלן כמה רעיונות:

1.   חייבת להיות שותפות בין בתי הדין, רבנים ואנשי מקצוע, בנושאים הקיימים בחיי הנישואין. צריכות להיות הזדמנויות לקבוצות המומחים השונות להיפגש ולדבר על האתגרים הקיימים בחיי נישואין בקהילתנו, ולחפש פתרונות. הרבנים צריכים לדעת מתי להפנות זוג לאדם מקצועי, ואנשי המקצוע צריכים להכיר רבנים מתאימים שיכולים לקבל את הפניות, כשזה מתאים. צריכים לתכנן קורסי הדרכה לקבוצות אלו להיפגש, להכיר אחד את השני ולהגדיר אסטרטגיות להתמודדות עם האתגרים שיש לזוגות אורתודוקסים.

2.   רבנים צריכים לקבל הדרכה מיוחדת לגבי הגורמים המרכזיים לאלימות בין בני זוג, בעיות  פסיכולוגיות, ייעוץ בענייני נישואין וכדו'. הרבנים צריכים לקבל גם ידע והיכרות, לפחות בסיסיים עם מסלול הגישור בגירושין שמאפשר לזוג המתגרש לתכנן בעצמם את הסכם הגירושין שלהם.

3.   בתי דין צריכים לשקול את האפשרות למפגשים עם בני הזוג שנפרדים בנושאים כמו גידול הילדים אחרי הגירושין, תקשורת בין הגרושים, התמודדות עם דיכאון, התמודדות עם אתגרים כספיים, וכו'. כמה מדינות בארצות הברית דורשות מפגשים דומים לזוגות מתגרשים. בתי הדין צריכים לשקול אם אפשר להציע מפגשים כאלו עם אוריינטציה תורנית, לאלו שרוצים.

4.   וועדים מקומיים יכולים להציע ימי עיון שנתיים על נושאים כמו תקשורת יעילה, שלום בית, גירושין בדרכי נועם, וכו'.

5.   ישיבות תיכוניות, מדרשות ומכללות יכולות להציע קורסים קצרים על נושאים הקשורים לאתגרים בחיי הנישואין, עם הדגשה על פיתוח אסטרטגיות חיוביות שיעזרו לחיי נישואין תקינים.

6.   צריכים לחנך את הציבור לשקול את האפשרות שבית הדין יתווך בהסכם הגירושין, ולא בית המשפט, כדי למנוע התדיינות מיותרת, שהרבה פעמים מלווה גירושין.

7.  בתי דין יכולים לצמצם את הרתיעה מהתהליך ההלכתי של הגירושין על ידי ימי עיון לציבור הרחב. כך יוכלו עורכי דין, אנשים שאינם אורתודוקסיים ואנשי מקצוע בתחום הזוגיות, לבוא לבית הדין וללמוד על הליכותיו.

8.   יש לעודד את השימוש בהסכם טרום נישואים הלכתי והסכם בתר נישואים, וללמד על השימוש בהסכמים האלו במערכת החינוך המתאימה.

9.  החשוב ביותר, הרבנים צריכים ללמד שאותו "שלחן ערוך" שמלמד איך לחיות חיי נישואין הולמים, מלמד גם איך לנהוג במקרה של גירושין בלתי נמנעים. אין מקום לשנאה ולנקמה בקהילתנו. רבנים צריכים ללמד שגם בתהליך הגירושין - סחיטה, נקמה, גרימת צער ותקיפות אישיות - אסורות. זוג שעובר גירושין, צריך ללמוד איך להביא את נישואיהם לסיום באופן שיאפשר לשני הצדדים ולילדיהם, להסתכל קדימה אל עתיד מלא הזדמנויות וצמיחה.

 

גירושין יכולים להיות מנומסים ומכובדים, למרות שהם גם מלאי צער לכל המעורבים. כמו שהרב כרמל הדגיש, הדיינים (והרבנים) צריכים לשבת באותו מפלס עם בעלי הדין כדי להרגיש את הצער והאכזבה שלהם. גירושין הם סוף עצוב לפרק בחיים של שני אנשים. עם עזרה של דיינים ורבנים, שני בני הזוג יכולים להמשיך לכתוב פרקים נוספים בספר החיים שלהם, ובלבד שיהיה ברור להם שהם נהגו, אפילו במצב כזה, כבני תורה, בכבוד ובאדיבות. בני זוג שנפרדים זקוקים לתמיכתם של דיינים ורבנים, אנחנו צריכים להיות מוכנים כשהם יקראו לנו.