חיי שרה

בעוד שהמפרשים מעמידים אותנו על קיומה של הבטחת ה' "ואגדלה שמך" לפי יחס הכבוד שרחשו לו, דומה שמן הראוי להפנות תשומת לב על יחסו של אברהם לגילויי הערצה זו. אברהם, אשר ראה תכלית חייו בהפצת דעת אלקים בארץ, אשר הקריאה בשם ה' היתה מציינת את מסעיו בכל מקום, היה צריך להיות מרוצה שסוף סוף נשבר הקרח והתחילו להעריך אותו.
"במבחר קברינו..." היתה לכאורה הזדמנות שאינה חוזרת להקמת קשרים יותר הדוקים עם יושב הארץ, שהיא לכאורה הדרך היותר מתאימה לחיזוק ההשפעה. אולם לא כן היא דרכו, הוא דוחה באדיבות את ההצעה ובוחר לו דרך של בדידות, של הנזרות. הוא מבקש אחוזת קבר בודדת בקצה השדה, שכנראה מתוך הענין נראית כמשאלה מוזרה לעומת הידידות וההערצה שהיתה בהצעת בני חת. הוא גם מתנה במפורש עובר לכל משא ומתן "בכסף מלא". הרי לכאורה, גם הצעתם הם, כשם שגם נכונותו של עפרון לתת מתנה היתה לא בגדר מתנת חסד לעני, הרי הקדימו ואמרו, כשם שגם עפרון הדגיש, כפי שכתבו המפרשים – "לעיני בני עמי", שלכבוד גדול יחשב לו שאברהם יקבל ממנו מתנה, הרי זו קבלת אדם חשוב שנחשבת כנתינה. אולם אברהם דוחה את זה בתוקף רב: לא! שום פעולות המבטאות התקרבות וידידות. "גר ותושב". נכון שהנני תושב לפי מספר השנים שאני גר כאן, אבל אין אני אלא "גר". שומר על המרחק, שומר על קרירות היחסים ורשמיותם. משא ומתן על בסיס של קנין כסף, ללא כל רצון לקבלת הנחה. אדרבא, ארבע מאות שקל כסף, גם אם זה לא שוה. הוא לא עומד על המקח. להיפך, הוא גם מוסיף מה שלא היה בתנאי – "עובר לסוחר". איזה יהירות, איזה בדלנות מחושבת, איזו הבטה מלמעלה למטה, איזה ביטול של המון העם. האם באמת כך היתה דרכו של אברהם? האם לא הוא אשר רץ זקן וחולה לעומת שלשת האנשים שנראו לו כערביים? האם לא הוא אשר התפלל על סדום בצורה חריפה ביותר?
כנראה, שדוקא אמונה זו באדם, החשבה זו של כל נברא בצלם, רגש כבוד זה בפני כל אדם, הוא שהכתיב לו את דרכו מאז ועד עתה – "'אברהם העברי', שהוא מעבר אחד והעולם כולו מעבר אחר". ישנן שתי דרכים לביטול העמידה הזאת משני העברים, למשוך את האנושיות כולה לעברו הוא, וישנה דרך אחרת לעבור אף הוא לעבר האחר. מה העמיד אותו מעבר מזה לכל העולם, אם לא שהכיר בעצמו את צלם האלקים. מה העמיד את העולם מעבר אחר, אם לא העובדא שלא רצו לראות בעצמם את הצלם הזה, שתחמו לו לאלקים את תחומו בשטח הפולחן, בתרומת יד מסוימת, ואילו את חייהם הם ראו מחוץ לתחום הזה.
והנה זאת בדיוק היתה אף עכשו ההצעה של בני חת – "נשיא אלוקים... במבחר קברינו". הם קבעו לו נשיאות, הם הקצו לו מקום מכובד, אולם... רק בבית הקברות. נאה שיעמד בראש האומה אדם גדול ודגול, אולם אין זה אלא לשם תפאורה. כשיש צורך לסדר טקס, כשיש צורך לפתוח את מושב בית הנבחרים, ישא הוא את הנאום המבריק הסתמי, שאינו אומר כלום, שאינו מחייב כלום, שאינו משפיע כלום, ושזה יסתיים עם זה.
אם ימות, או שתמות אשת הנשיא, כי אז תהא לו רשות לבחור טקס לויה כטוב בעיניו, הזרים ינשאו ועשרות חיילים ידגלו את נשקם. ואחרי זה – אחרי זה, יוכלו בשקט להמשיך את סדר היום הרגיל... וזהו שהרתיע את אברהם אבינו ביותר.
המושג הישראלי של גדלות הוא בכדי שתאציל מגדלה ותגדל את סביבתה, כשם שהמושג הישראלי של אלקות הוא – אין עוד מלבדו.
"'כי אתה תבוא', 'כי אתה תביא' – טול מקל והך על קדקדם – דַּבָּר אחד לדור ואין שני דַּבָּרִים לדור". משטר של אין מלך בישראל מוגדר בתנ"ך ב"איש הישר בעיניו יעשה". כי לא תמיד יש לאדם כוחות נפשיים משל עצמו, לפעמים "הישר בעיניו" מתגבר על "אלקים עשה את האדם ישר". ועל כן המלכות בישראל מעיקרא נועדה להשלטת דת האמת (כהגדרת הרמב"ם), ולזה דרוש שלטון של ממש.
בימה גבוהה שמושיבים אותו עליה, וקטורת שמקטירים לפניו, וכרכורים שמכרכרים לפניו לפי דרישת הטקס, ומליצות נאות, זהו הדבר שמיועד מעיקרו לבטל כל השפעה של ממש. שמשום כך מחלקים כבוד זה לאלה אשר רוצים להוציאם מן החיים, אשר רוצים להגיד להם בצורה עדינה שבזה תפקידם נגמר. הוא שהפחיד את אברהם.
ומעשה אבות סימן לבנים. אברהם העברי, אב-טיפוס לעם עבר – "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". דרך עצמית, תפיסה עצמית, גינוני מלכות עצמיים. אף כאן לא מחמת ביטול הזולת, אלא מתוך מחשבה מחושבת שרק בביצור עמדה עצמית ועצמאית יש תקוה כי אי פעם ינהרו גם הגויים למקום זה. ירידה אל העמים, התערבות בגויים, לימוד ממעשיהם, הם אולי יעמידו עוד דגל של אומה זו בין אחרות, אולם אף הוא יטושטש, הוא יאבד אט אט את עצמיותו והוא יהפך לדגל בין דגלים ועם בין אומות.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר