נח

בענין דור ההפלגה מעידה התורה שכל הארץ היתה דברים אחדים, ועיין רש"י שהיתה אחדות ביניהם. ופורטת התורה את מטרת פעולותיהם, שאף הם קשה למצוא בהם דופי בפשוטו של מקרא "נעשה לנו מגדל וראשו בשמים", כלומר לחזק את האחדות שלהם ע"י עבודה ענקית בה ישותפו כל האומות. ואם כן, מה הרעש ומה עול היה בדבר, ומשום מה קבלו את העונש?
רק מלה אחת, משפט אחד, יכול לזרק אור על כל הענין – "ונעשה לנו שם". אם נחקור אחרי המניעים הנפשיים אשר יכולים להניע את האדם למעשי טוב, כל עוד אין מונח ביסודות האמונה באלקים חיים אשר הטוב הנהו הבסיס של הבריאה, יכול להיות הדבר בעיקר הגורם של "ונעשה לנו שם". זה מוכרח לעשות את המומנט של שאיפת הכבוד העצמית, שפיתוח הכרה זו צריך להיות המניע להקרבה ולבנין מגדל אשר יהא ראשו בשמים. אולם באותו פיתוח רעיוני עצמו גנוז היסוד להפלגה. אותו רצון מוליד אצל כל אחד את השיטה משלו, ובאותה שעה בה השני רואה צורך בלבינה הרי הוא רואה צורך באבן או בטיט. וכך מתפורר המגדל הזה למרות הכונה המאוחדת שהיתה בתחלתו.
דרכו של אברהם היתה אחרת – לקרא בשם ה'. לא לעשות לו שם, לא לכבוד עצמו. אברהם ראה במעשי הטוב התקרבות למטרת העולם, אשר ביסודה הונחו החסד והטוב. וכאן מונח הסוד של ההבדל שבין בני אברהם לבני נח.

שוב מתחיל פרק חדש בחיי עולם, ושוב הקב"ה מריח ריח ניחוח מקרבנות האדם ומתחרט על גזירת הכליה. נסיון חדש. עולם שאחר המבול. נסיון להתחיל שוב מאדם נבחר דור חדש ותקופה חדשה.
"את האלקים התהלך נח". "כי אותך ראיתי צדיק לפני". ואולם בסיומה של פרשה כבר מנצנץ אור חדש הוא אברהם אבינו ע"ה, אשר בעלותו מתחילה תקופה חדשה והנחת יסוד לבנין אומה ישראלית מיוחדת. מה היה החסרון בנח? משום מה שוב נכשל הנסיון השני? – מפני ש"את האלקים התהלך", יחד אתו, בעזרתו, לבד לא יכול היה.
מה פירוש בעזרתו? יתכן שהכונה היתה ע"י בריחה מהעולם, ע"י התבודדות. העולם היה נראה מכוער, ארץ מלאה חמס. ונח מסתגר לו בחדרו, פורש מעולם ומלואו ובונה לו עולם רוח משל עצמו. הוא הצליח. כי את האלקים התהלך, כי לא התערב בעניני העולם. אולם לאחר המבול, מכיון שנוטל עליו גם ישובו של עולם והוא מתחיל לעסוק בזה, שם הוא אינו יכול להחזיק מעמד. הוא נהפך לאיש אדמה, איש מגושם אשר אין לו אלא מאכלו ומשתהו, ואשר כתוצאה מזה "וישכר". ואם נשים לב, נראה גם היום אנשי רוח בעלי מעוף בקרב העמים הנוצריים, אבל אלה נמצאים בין חוגי הנזירים. העולם הוא עולם אחר, עולם של שקר, ובכדי להתהלך בדרכי ה' יש ללכת את האלקים, יש לעזוב עולם ומלואו. להמצא בתוך העולם, לעסוק בישובו של עולם, לנטוע ולעבוד ולא להשתכר, להקים אורח ישרים אגב עסק במשא ומתן, זה היה מתפקידו של אברהם אבינו ע"ה אשר התהלך לפני האלקים.

במדה מסוימת היינו בחו"ל במצבו של נח, "את האלקים". חלקים חשובים מהחיים לא היו ברשותנו, ובאותם חלקים אף הם שהיו השתדלנו להצטמצם ביותר. עכשו הרחיב ה' לנו. יש שגם עכשיו רואים את תפקידם בהתרחקות מהחיים, לא כן הדרך שלנו. אבל כאן דרושים כוחות חזקים יותר וזה יש לדלות מתוך הפנימיות.
נח הפסיד את עולמו בשכרות, במנוחה על זרי הדפנה, בהרגשה כי החזיק מעמד והעביר את משפחתו את התקופה האפילה. וזאת היתה טעותו. כי רק עכשו בעמדו על ההתחלה יש מהצורך לעמוד על המשמר, להדריך את הבנים, להנציח את הלקח ממה שקרה, לפקח את העינים ולזכור לעולם את מעשי ההשגחה. וזה הוא לא עשה, וכאן כשלונו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר