שנת תשפ"ג| שבת פרשת יתרו

שו"ת במראה הבזק: גר שוחט

פריז, צרפת                                                  Paris, France

סיון תשע"ה

שאלה
האם יש איסור לתת סמיכה ורשות לגר להיות שוחט?

 תשובה
1. גר יכול לשמש כשוחט¹.
2. מותר לתת סמיכה ורשות לגר להיות שוחט ובכלל זה אף מינוי של קבע לתפקיד זה².
_____________________________________ 

¹  בשלחן ערוך (יו"ד א, א) נפסק שהכול כשרים לשחוט לכתחילה, ואפילו עבדים. (עבד משוחרר נחשב כגר, ויש צדדים שאף פחות מגר רגיל. עבד שאינו משוחרר אינו נחשב עדיין כגר לכל דבר – אם עבד כשר לשחיטה, קל וחומר שגר כשר לשחיטה (להרחבה עיין בטור ובית יוסף, הגהות מהרש"ל, ב"ח, דרישה וכנסת הגדולה על הטור שם; ט"ז, ש"ך, כרתי ופלתי ופרי חדש על שהולחן ערוך שם).

בטור (שם) נאמר אמנם "עבדים משוחררים", אך בבית יוסף תמה עליו, שהרי פשוט שעבד משוחרר דינו כישראל לכל דבר, וכשרותם של עבדים היא אף בעבדים שאינם משוחררים שהם חייבים במצוות כנשים וכשרים לשחוט. ביישוב דברי הטור נאמרו כמה ביאורים (עיינו הגהות מהרש"ל, ב"ח, דרישה וכנסת הגדולה על הטור שם; ט"ז, ש"ך, כרתי ופלתי ופרי חדש על שהולחן ערוך שם) – מהם שדחו את דברי הטור או הגיהו בהם ומהם שביארו שעבדים שאינם משוחררים אמנם כשרים לשחוט אבל אינם מוחזקים כבקיאים או נאמנים כל עוד לא התבררה לנו בקיאותם ונאמנותם. מדברי כולם נלמד ש'משוחררים' כשרים ואף נאמנים לכתחילה כישראל גמור. על אחת כמה וכמה גר, שהרי מעמדו של גר וייחוסו עדיפים משל עבד משוחרר (וכל שכן משל עבד שאינו משוחרר) והוא כישראל גמור. ולכן ודאי ששחיטתו של גר כשרה.

²   הסברה שעשויה להיות בעיה במינוי גר לשוחט, אף ששחיטתו כשרה לכתחילה כאמור, היא שגר לא יכול להתמנות לשררה – כך פסק הרמב"ם (הלכות מלכים א, ד) שלא ממנים גר לאף שררה, אפילו לממונה על אמת המים. וכך נפסק בשלחן ערוך (חו"מ ז, א) לגבי מינוי גר לדיין. לדיון על הגדרת שררה בכלל, עיין בשו"ת מראה הבזק חלק ט סימן ב.

לאורך ההיסטוריה היהודית לשוחט היה תפקיד מיוחד, הוא היה אחראי על אספקת הבשר הכשר לקהילות היהודיות. לכן היו פוסקים שסברו שיש בשחיטה משום שררה. נפרט את דעות הפוסקים לאורך הדורות.

נקדים שאחת האבחנות אם יש בתפקיד משום שררה היא לפי אם התפקיד עובר בירושה. הרמב"ם (הלכות מלכים א, ז) פסק שהמלכות וכן כל שררה בישראל – הזוכה בה זוכה לעצמו ולזרעו.

מורנו הרב שאול ישראלי (חוות בנימין חלק א סימן יב) הגדיר את השררה כמינוי שעובר בירושה, אולם הוא ביאר שההעברה בירושה היא סימן לכך שניתן לאדם תואר מיוחד, כמו בית אצולה. נראה מדבריו שתפקיד שעובר בירושה בגלל זכות ממונית וכדו' הוא ודאי לא שררה. בדבריו שם הוא מציין שגם תפקיד ניהולי חשוב, שתלוי ברצונו של הציבור בבעל התפקיד, אינו שררה.

הסוברים שיש בשחיטה משום שררה:

א. בשו"ת המבי"ט (חלק ג סימן ר) כתב שאם היה ממונה בקהל ועתה יש למנות אחר במקומו (עקב פטירתו או זקנתו וכדומה) – אם יש לו בן, ראוי למינוי הבן קודם לאחרים. המבי"ט מנה כמה תפקידים שלגביהם נאמר כלל זה (ואכן מסתבר שהדברים אמורים גם בעוד תפקידים, אבל הללו על כל פנים ודאי בכלל): מלך, חכם, חזן, שוחט ומוהל. על פי מה שהבאנו מהרמב"ם, ששררה היא מה שעובר בירושה, יוצא שלפי המבי"ט תפקיד השוחט הוא שררה. לכך מסייעת גם לשון המבי"ט עצמו שהשתמש בתשובה זו ובהקשר זה במינוח "שררה" ובהטיותיו.

ב. כנסת הגדולה (או"ח סימן נג הגהות בית יוסף אות כז) כתב על אי העברתו של שליח ציבור קבוע: "הוא הדין לכל שררה על הציבור: הן מלך, הן חכם, הן חזן, הן שוחט, הן מוהל, הן גבאי – במקום שלא נהגו למנותו לזמן – שאין מסלקים אותם". מציטוט זה ברור שמינוי לשוחט הוא שררה. וכך למדו ממנו כמה ספרי שאלות ותשובות. ואמנם בספר כנסת הגדולה המודפס (ברוב הדפוסים המצויים ובכללם בהוצאה המחודשת של מכון הכתב) הגרסה היא: "הן מלך, הן חכם, הן חזן, הן שופט", וממילא לכאורה אין ראיה על היותו של תפקיד השוחט שררה לפי הכנסת הגדולה, אלא שסוף סוף הגרסה המקורית היא כנראה "שוחט", שכן זו הגרסה בדפוס ראשון (ליוורנו תי"ח, וכפי שציינו מהדירי 'מכון הכתב' בכנסת הגדולה שבמהדורתם), ומה גם שבעל כנסת הגדולה ציין כמקורות לדבריו כמה ראשונים – רובם שהובאו גם בתשובת המבי"ט הנ"ל – ואת דברי המבי"ט עימם, וניכר לכל המעיין בכולם כי הוראתו של כנסת הגדולה לקוחה מכולם, אך רשימת התפקידים שמנה לקוחה מדברי המבי"ט, וודאי שכשם שבמבי"ט דובר ב"שוחט", כך גם בכנסת הגדולה.

הסוברים שאין בשחיטה משום שררה:

א. שו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן לט) כתב שיש השגת גבול בכניסה לתפקידו של שוחט, אבל זו אומנות בעלמא ולא שררה. יש לציין שבמפתחות לשו"ת זה העיר מסדר המפתחות שלפי האמור בתשובה זו אין מניעה שגר יהיה שוחט (מכל מקום אין זו הערה של המחבר עצמו ואף לא של בנו, מהר"ם חאגיז, שהוציא לאור את ספרו של אביו לראשונה, שכן במפתחות שבמהדורתו הערה זו אינה מופיעה).

ב. שו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ג סימן ז) כתב שבתפקיד השוחט אין שררה ואין הוא עובר בירושה. והביא (שם סימן ח) מדברי ר"י אריפול – חכם שחלק עליו לדינא, אלא שגם הוא הסכים שאין זו שררה, ורק לעניין העברת התפקיד מאב לבן נחלק עמו, וביאר שהעברת התפקיד לבן אינה בגלל שררה אלא מפני החשד: הבן בדרך כלל ממשיך את אביו, ואי העברת התפקיד אל הבן תעורר חשד על כשרותו של הבן. חכם זה אף דייק כדבריו מדברי הרמב"ם שהבאנו כמקור שהירושה היא מדד לשררה: הרמב"ם כתב ש"כל השררות וכל המינויים" עוברים בירושה – משמע ש"מינויים" אינם בהכרח "שררה", אלא שהירושה נאמרה לאו דווקא בשררה אלא בכל מינוי שאדם מונה לו.

ג. שו"ת דברי חיים (יו"ד חלק א סימן ד) כתב שתפקידו של שוחט אינו שררה אלא מקצוע כמו הגנן של העיר.

ובשו"ת דברי יוסף (בירדוגו, חו"מ סימן קכד) האריך להסביר מדוע תפקיד השוחט הוא ללא שררה. אלא שבסוף דבריו כתב שדבריו הם לא למעשה, כי במקומו (במרוקו) נהגו, על פי פוסקים שקדמו לו, להתייחס לתפקיד השוחט כשררה.

היחס לתפקיד השוחט בימינו:

על האמור יש להוסיף כי מסתבר שגם לדעות שיש בתפקיד השוחט משום שררה, הדבר תלוי בתפקידו של השוחט בפועל: כשהיה לכל קהילה שוחט שהיה אחראי על אספקת הבשר לקהילה, הקהל היה תלוי בו והיה בתפקידו משום שררה. השוחט היה יכול למעשה להחליט גם על הנורמות ההלכתיות שהקהילה תקפיד עליהן (אף אם לא היה עצמאי לגמרי אלא כפוף לרב). לעומת זאת, כיום תפקיד השוחט הוא עבודה שדורשת אחריות ומיומנות אבל קשה לומר שהציבור תלוי בשוחט. אמנם השוחט יכול לשבות ולא לספק בשר, אך אין הוא שונה מכל עובד אחר שיכול לשבות. בכל אופן אין כל כך יחס בין השוחט לציבור אלא השוחט הוא עובד של המשחטה המספקת בשר לצרכנים או של ארגון כשרות מסוים (רבנות או בד"ץ כלשהו) שהתקשר עם בעל המפעל. הציבור גם אינו תלוי דווקא במשחטה מסוימת, וכל שכן שלא בשוחטים מסוימים, השוק פתוח לתחרות – וזה זמן שאין נורמה שלפיה אין לייבא למקום מסוים בשר ממקום אחר ובכשרות אחרת. גם במידה המסוימת שכן ישנן מגבלות על כך (כמו למשל בארץ, שיבוא בשר מחו"ל טעון את אישורה של הרבנות הראשית), השררה בעניין אינה של השוחטים אלא של הרב או הרבנות המאשרים או שאינם מאשרים שיווק ויבוא של בשר ממשחטה או מארץ זו או אחרת. כך חילק גם בספר מנחת צבי (חלק ב סימן ו אות יג). וביאר שם שאף אם הוא יכול להחליט בענייני כשרות בניגוד לרצונו ולדעתו של בעל המפעל, אין זה אלא חלק מההסכם שבין בעל המפעל לגוף שנותן את ההכשר, והסכם כזה אינו בגדר שררה, שהרי אם ירצה בעל המפעל – יפסיק את התקשרותו זו ויעשה ככל העולה על רוחו ורק משיקוליו העסקיים, הרווח בשיווק הבשר הכשר בכלל או זה שבהכשר מסוים, הוא מקבל את החלטות ודרישות השוחט או המשגיח. נוסיף כי בדבריו (שם אות יא) התייחס גם למנהל עבודה או לפועל שאחראי על שאר העובדים, שגם בתפקיד זה אין שררה כי הוא לא יכול לעשות דברים לפי שיקול דעתו בניגוד לבעל המפעל. לכן גם בממונה על השוחטים אין משום שררה (נוסיף הערה בעניין זה: גם בעל המפעל עצמו יכול להיות גר, ואין בזה משום שררה, שכן אין הוא משתרר על האחרים מכוח מינוי אלא מכוחה של בעלות ממונית, וכשם שהוא יכול לנהל כל עסק אחר או להורות על שייעשה או לא ייעשה בביתו ובממונו. ואדרבה – המחודש יותר הוא האמור לגבי הממונה על פועלים אחרים, ובענייננו על השוחטים, הכפוף לבעל המפעל. הלה סוף כל סוף ממונה הוא, ולכאורה היותו כפוף לאחר אינו מונע בהכרח את ההגדרה 'שררה' – גם 'שר' כפוף למלך. אכן מסתבר שכיוון שמינויו אינו על 'ציבור' ואף אינו מכוחו של ציבור, אלא מכוחה העקיף של בעלותו הממונית של בעל המפעל, אין זה בגדר מינוי של 'שררה', וכנראה זו גם כוונת מנחת צבי הנ"ל, ראה בדבריו שם אות י בהגדרת המונח 'שררה').

גם לפי דברי הרב ישראלי שהובאו לעיל ברור שאין בשוחט משום שררה. בזמננו השוחט בדרך כלל הוא רק עובד של חברה, וגם במקומות שבהם יש לקהילה שוחט מסוים, השוחט הוא בעל מקצוע שהקהילה בחרה, אין בו משום מעמד מיוחד. גם אם הקהילה תרצה להחליף אותו לא תהיה לה מניעה לעשות זאת (כמובן בכפוף לחוזה ולדיני העבודה שנהוגים במקומם).

ואמנם בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ב סימן מד) כתב שבמשגיח כשרות יש משום שררה, כי הוא יכול לקבל החלטות בניגוד לרצונו של בעל הבית ולאכוף את החלטותיו. המנחת צבי שהובא לעיל הביא את דבריו של האגרות משה, ודחאם מסברה – שאין זו שררה כיוון שבעל הבית אינו כפוף למשגיח, אלא מסכים לקבל את הנחיותיו ודרישותיו מחמת שיקול עסקי. נוסף לכך, נראה שגם האגרות משה עצמו יודה בנדון של שוחט, משום ששוחט אינו שררה, כי הוא פועל שתפקידו לשחוט ולא להשגיח שבעל המפעל מוכר בשר כשר.

בהמשך התשובה, האגרות משה מביא הגדרה נוספת שלפיה גם משגיח כשרות הוא לא שררה, כי תוקף התפקיד הוא מכך שסומכים על הרב האחראי, והמשגיח רק עושה את הוראות הרב, לכן גם שוחט אינו בגדר שררה.

סיכום:
כיוון שפוסקים רבים סברו שתפקיד השוחט לעולם אינו שררה, וכפי שהסברנו לעיל ייתכן ואף מסתבר שכיום יודו הכול שאין בתפקיד זה משום שררה, אין מניעה למנות גר לשוחט.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר