שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויקהל פקודי

פרשת השבוע: על הלוח המאחד את כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל

"כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם".

השכינה שורה על המשכן ועל העם! כך מסתיים ספר שמות (סוף פרשת פקודי, שמות מ' לח), וכך מסתיים התהליך הרוחני שהתחיל בהבטחה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שם כ"ה ח).

האחדות היא תנאי להשכנת שכינה ולסייעתא דשמיא. חז"ל מפרשים: "וכן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן, שנאמר "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד'  יז). אבל בדבר מחלוקת מהו אומר, "חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ" (שם, י' ב), הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים (ח"ו)" (מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה לז).

היש צורך להכביר במילים אחרי דברים חמורים אלה?

מפטיר פרשת החודש שנקרא בשבת הקרובה, עוסק בלוח העברי. אחד הניסים הגדולים שאירעו לעם ישראל, בהיסטוריה הארוכה שלו, הוא הנס, שלמרות המחלוקות, כל עם ישראל בכל מקום בעולם, משתמש בלוח עברי אחד וחוגג את חגי ישראל לפיו, זאת למרות שיש בידנו תיעוד על מחלוקות גם בתחום זה.

נפרש בקצרה שתים מהן.

הראשונה, במשנה מובא: "באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה, אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך" (ראש השנה פ"ב מ"ח).

חכמים נחלקו מתי חל ראש חודש. ברגע שרבי יהושע הצטרף לדברי רבי דוסא, כנגד דעתו של הנשיא רבן גמליאל, הייתה יכולה להיווצר מחלוקת: מתי חל יום הכיפורים באותה שנה? אין לשער את גודל  המשבר שהיה יכול לפרוץ כתוצאה מכך. תגובתו של הנשיא הייתה נמרצת ותקיפה: "שלח לו רבן גמליאל (לרבי יהושע) 'גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך' ". הנשיא נקט באופן חד משמעי: יהיה רק לוח שנה אחד לעם ישראל! רבי יהושע שהבין מה חמורה סכנת המחלוקת והפילוג, ויתר "נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו". רבן גמליאל הבין גם הוא את גודל השעה, ומיד נקט בצעד של פיוס: "עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבלת דברי" (שם משנה ט).

השניה, אירוע מתקופת הגאונים, לפני כ1200 שנים. חכמי ארץ ישראל בראשות בן מאיר נחלקו עם חכמי בבל ובראשם רס"ג – רב סעדיה גאון, שוב בנושא הלוח העברי  (ואין כאן המקום להאריך). המחלוקת התנהלה באמצעות מכתבים, ללא פגישות פנים אל פנים. כדרכה של תקשורת חוצצת, לא תמיד הבינו אחד את שני ונוצר פער של יומיים בין שני הלוחות. המחלוקת עמדה בעינה גם אחרי שסוף סוף הם נפגשו וסכנת הפילוג הפכה לממשית. רס"ג הורה לכל הקהילות להשמיד את ספריו ואגרותיו של בן מאיר. ברוך השם, בן מאיר, ראש חכמי ארץ ישראל, ויתר למען השלום הפנימי והורה, גם בארץ ישראל, לנהוג לפי חכמי בבל ובראשם רב סעדיה גאון – הרס"ג.

הפילוג נמנע! וכל עם ישראל התאחד סביב הלוח האחד.

האחדות היא התנאי להשכנת שכינה וסייעתא דשמיא, מול כל האתגרים,

מכל הסוגים, עמם אנו נאלצים להתמודד בימים אלה.

דווקא עתה, במסע הקשה בו אנו נמצאים, הבה נפנים את הלקח.

 כולם יוותרו וכולם ירוויחו.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר