|
שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויקהל פקודיחמדת השבת: מוקצה מחמת חסרון כיס – שיטת הרמב"םהרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'בשבוע שעבר התחלנו ללמוד על סוג נוסף של מוקצה אודותיו רבי שמעון מודה לרבי יהודה: מוקצה מחמת חסרון כיס. מן הסוגיות עלה צורך לברר יחס בין מוקצה זה ובין שני דברים: א. כלי שמלאכתו לאיסור: לפי הפני יהושע מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כלי שמלאכתו לאיסור שמקפידים שלא להזיז אותו שלא לצורך. ב. ייחוד מקום: הגמרא (מסכת שבת דף קכג ע"א) מסיימת באמירה על כלים מסוימים שמייחדים להם מקום, כמו שמייחדים לסיכי זיירי ומזורי (כלי צבעים). מההקשר עולה שעצם הקצאת המקום מוכיחה את היות הכלים מוקצים, וכך מכריעים בעלי התוספות: שעצם ייחוד המקום הופך את הכלי למוקצה מחמת חסרון כיס. רוב הלימוד שלנו מתחיל מהכרת מושגים והגדרתם. העיון דורש לחדד את ההגדרה ככל הניתן. פעמים רבות העיון ודרישת ההגדרות המדויקות מאלץ אותנו להגדיר הגדרות שאינן נובעות אינטואיטיבית מהשם של המושג. ניתן לראות דוגמא יפה לכך בסוגיית מוקצה מחמת חסרון כיס. 'מוקצה מחמת חסרון כיס' נשמע כמו חשש להפסד מרובה. אך יש לברר: כיצד מגדירים "הפסד" בהקשר זה? מסוגיות הגמרא עולה שיש להגדיר את ההפסד בהתאם ליחס של האדם לכלי, ולא ביחס לערכו האובייקטיבי (וגם לא הסובייקטיבי. כלומר, גם לא בהכרח בהתאם למיקום הסוציואקונומי של בעליו). מכאן עולה הגדרת "ייחוד מקום". זהו מדד להקפדה של האדם. יתכן וחפצים אחרים יקרים יותר, ואף יקרים יותר בעיני בעליהם. אך בעלי התוספות דורשים הגדרה אחידה שתאפשר פסיקה במצבים חדשים. בעלי התוספות מבינים שהגמרא מביאה את ייחוד המקום כמדד חד יותר להקצאה מחמת חסרון כיס, אבן בוחן שכנגדה נוכל לפסוק במצבים חדשים. הלכך, לשיטתם, גם אם כלים אחרים יקרים יותר (אובייקטיבית או בעיני בעליהם) הם לא יהיו מוקצים מחמת חסרון כיס, שכן הם ייכשלו במבחן ייחוד המקום. מצד שני, ייתכנו כלים זולים, אך בעליהם מקפיד על מיקומם המדויק בבית, שיהיו מוקצים מחמת חסרון כיס. הדבר אינו כל כך מפתיע. נניח שיש לאדם מברגים שאינם יקרים במיוחד. הוא משתמש בהם לעתים רחוקות. אך הוא יודע שהם עשויים ללכת לאיבוד בקלות. לכן הוא מקפיד שלא יזוזו ממקומם לשווא, ובכל שימוש הוא מיד משיב אותם למקומם המדויק. הם לא יקרים מאוד, אך הקפדה זו אומרת שהוא מתייחס לערכם ביחס לחשש שיאבדו, גם אם לא בהכרח להפסד הכלכלי. בדומה לכך עולה בפני יהושע. הפני יהושע מקבל בדבריו לא רק הגדרה חדה למוקצה, אלא גם הסבר פשוט מדוע רבי שמעון מודה במוקצה זה. הפני יהושע אומר שמדובר בכלי שמלאכתו לאיסור, שבלאו הכי שימושיו בשבת מצומצמים, לכל הדעות. ברגע שאדם מגביל את השימוש עוד יותר, ממילא אסור להזיז את הכלי לחלוטין. יתכנו כלים רבים, יקרי ערך ביותר, שלעולם לא יהיו מוקצים מחמת חסרון כיס, מכיוון שאינם כלים שמלאכתם לאיסור. לפי שיטה זו, מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כלי שמלאכתו לאיסור עם שכלול מסוים, עם הקצאה נוספת ביחס לחלק משימושיו. על כן מובן מדוע אין בהכרח התאמה בין ערך החפץ והיותו מוקצה מחמת חסרון כיס. לימוד עקבי וזהיר של הרמב"ם יגלה שבסוגיות רבות הרמב"ם מתייחס בכובד ראש למינוח המסוים שבחרו חז"ל. אם רבותינו בחרו לקרוא למושג כך, הרמב"ם מניח שבחירה זו מדויקת, ואמורה להוביל להגדרות בשטח. במקרה שלנו, הרמב"ם רואה את ההגדרה הבסיסית למוקצה מחמת חסרון כיס במילים אלו עצמן: כלי שאדם מקפיד מחמת החשש שערכו ייפגע. נראה שהוא דווקא מסיק כך מתוך דקדוק בסוגיה זו עצמה. הגמרא אינה אומרת: מכיוון שמקפיד על מקומו, הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. הגמרא אומרת כך: מדוע העלי מוקצה? כמו שנאמר על סיכי זיירי ומזורי שמייחדים להם מקום, כך מייחדים מקום לעלי. מדוע הגמרא מכניסה כאן את הסיכי זיירי ומזורי? לכאורה אין צורך במשפט זה. הגמרא הייתה יכולה לומר שמקפידים על מקום העלי ולכן הוא מוקצה! הרמב"ם מבין שהגמרא אומרת כך: לכאורה אין הצדקה להגדיר את העלי כמוקצה מחמת חסרון כיס. אך מכיוון שכבר יש תקדים ופסיקה שייחוד מקום הופך את החפץ למוקצה מחמת חסרון כיס, ניתן לומר את אותו הדבר על עלי. אם קוראים את הגמרא כך, יוצא ההיפך הגמור מדברי בעלי התוספות! בעלי התוספות מבינים שייחוד המקום הוא הקריטריון היחיד להגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס. הרמב"ם מבין את ההיפך: הגמרא מחדשת שגם ייחוד מקום יכול להוות קריטריון למוקצה מחמת חסרון כיס. אך זהו חידוש. ההגדרה הפשוטה של מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דבר שמקצים מתוך הקפדה שלא ייפגע. דוגמא אחת להדגמת הקפדה זו הוא הקצאת מקום, אך ייתכנו דרכים אחרות. לכן הרמב"ם כותב (הלכות שבת פרק כה הלכה ט): "כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס, כגון המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיוצא בהן." בשבוע הבא נברר את פסיקת ההלכה בעניין מוקצה מחמת חסרון כיס. לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|
מתפללים לרפואתם השלימה חיים מנחם מנדל בן חנה מאירה בת אסתר טל שאול בן יפה בתוך שאר חולי עם ישראל
פרופ' ישראל אהרוני ז"ל י"ד בכסלו תשפ"ג הרב יהושע רוזן זצ"ל ט"ו באדר א' תשפ"ב מר משה וסרצוג ז”ל חבר הנהלת 'ארץ חמדה' כ' תשרי תשפ"א
י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז
ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד (שרה - ט"ז בטבת תש"פ) רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה בת יעיש ושמחה סבג הרב ראובן וחיה לאה אברמן ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב הרב שלמה מרזל י' באייר תשע"א
ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט סוזי בת עליזה כהן
סיון תשע"ט ר' אברהם וגיטה קליין
שבט תשפ"א נלב"ע י"ב אדר א' גב' לאה מאיר נלב"ע כ"ז בניסן תשפ"ב מר חיים לייב בן מיכאל קרייסל ב' שבט הרב ד"ר ג'רי האכביום י"ח באדר ב' תשפ"ב גב' ג'ולי קושיצקי י"ט באדר ב' תשפ"ב גב' בלהה בת ישראל מרמרוש א' מנחם אב תשפ"א ר' שמואל וגב' רבקה ברנדמן ט"ז בטבת תשפ"ג/ ח' באייר תשפ"א |