English | Francais

Search


שנת תשפ"ג| שבת פרשת ויקהל פקודי

חמדת השבת: מוקצה מחמת חסרון כיס – שיטת הרמב"ם

הרב בצלאל דניאל – ראש תוכנית מורנו מבית 'ארץ חמדה'

בשבוע שעבר התחלנו ללמוד על סוג נוסף של מוקצה אודותיו רבי שמעון מודה לרבי יהודה: מוקצה מחמת חסרון כיס.

מן הסוגיות עלה צורך לברר יחס בין מוקצה זה ובין שני דברים: א. כלי שמלאכתו לאיסור: לפי הפני יהושע מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כלי שמלאכתו לאיסור שמקפידים שלא להזיז אותו שלא לצורך. ב. ייחוד מקום: הגמרא (מסכת שבת דף קכג ע"א) מסיימת באמירה על כלים מסוימים שמייחדים להם מקום, כמו שמייחדים לסיכי זיירי ומזורי (כלי צבעים). מההקשר עולה שעצם הקצאת המקום מוכיחה את היות הכלים מוקצים, וכך מכריעים בעלי התוספות: שעצם ייחוד המקום הופך את הכלי למוקצה מחמת חסרון כיס. 

רוב הלימוד שלנו מתחיל מהכרת מושגים והגדרתם. העיון דורש לחדד את ההגדרה ככל הניתן. פעמים רבות העיון ודרישת ההגדרות המדויקות מאלץ אותנו להגדיר הגדרות שאינן נובעות אינטואיטיבית מהשם של המושג. ניתן לראות דוגמא יפה לכך בסוגיית מוקצה מחמת חסרון כיס. 'מוקצה מחמת חסרון כיס' נשמע כמו חשש להפסד מרובה. אך יש לברר: כיצד מגדירים "הפסד" בהקשר זה? מסוגיות הגמרא עולה שיש להגדיר את ההפסד בהתאם ליחס של האדם לכלי, ולא ביחס לערכו האובייקטיבי (וגם לא הסובייקטיבי. כלומר, גם לא בהכרח בהתאם למיקום הסוציואקונומי של בעליו). 

מכאן עולה הגדרת "ייחוד מקום". זהו מדד להקפדה של האדם. יתכן וחפצים אחרים יקרים יותר, ואף יקרים יותר בעיני בעליהם. אך בעלי התוספות דורשים הגדרה אחידה שתאפשר פסיקה במצבים חדשים. בעלי התוספות מבינים שהגמרא מביאה את ייחוד המקום כמדד חד יותר להקצאה מחמת חסרון כיס, אבן בוחן שכנגדה נוכל לפסוק במצבים חדשים. הלכך, לשיטתם, גם אם כלים אחרים יקרים יותר (אובייקטיבית או בעיני בעליהם) הם לא יהיו מוקצים מחמת חסרון כיס, שכן הם ייכשלו במבחן ייחוד המקום. מצד שני, ייתכנו כלים זולים, אך בעליהם מקפיד על מיקומם המדויק בבית, שיהיו מוקצים מחמת חסרון כיס. 

הדבר אינו כל כך מפתיע. נניח שיש לאדם מברגים שאינם יקרים במיוחד. הוא משתמש בהם לעתים רחוקות. אך הוא יודע שהם עשויים ללכת לאיבוד בקלות. לכן הוא מקפיד שלא יזוזו ממקומם לשווא, ובכל שימוש הוא מיד משיב אותם למקומם המדויק. הם לא יקרים מאוד, אך הקפדה זו אומרת שהוא מתייחס לערכם ביחס לחשש שיאבדו, גם אם לא בהכרח להפסד הכלכלי. 

בדומה לכך עולה בפני יהושע. הפני יהושע מקבל בדבריו לא רק הגדרה חדה למוקצה, אלא גם הסבר פשוט מדוע רבי שמעון מודה במוקצה זה. הפני יהושע אומר שמדובר בכלי שמלאכתו לאיסור, שבלאו הכי שימושיו בשבת מצומצמים, לכל הדעות. ברגע שאדם מגביל את השימוש עוד יותר, ממילא אסור להזיז את הכלי לחלוטין. יתכנו כלים רבים, יקרי ערך ביותר, שלעולם לא יהיו מוקצים מחמת חסרון כיס, מכיוון שאינם כלים שמלאכתם לאיסור. לפי שיטה זו, מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כלי שמלאכתו לאיסור עם שכלול מסוים, עם הקצאה נוספת ביחס לחלק משימושיו. על כן מובן מדוע אין בהכרח התאמה בין ערך החפץ והיותו מוקצה מחמת חסרון כיס. 

לימוד עקבי וזהיר של הרמב"ם יגלה שבסוגיות רבות הרמב"ם מתייחס בכובד ראש למינוח המסוים שבחרו חז"ל. אם רבותינו בחרו לקרוא למושג כך, הרמב"ם מניח שבחירה זו מדויקת, ואמורה להוביל להגדרות בשטח. 

במקרה שלנו, הרמב"ם רואה את ההגדרה הבסיסית למוקצה מחמת חסרון כיס במילים אלו עצמן: כלי שאדם מקפיד מחמת החשש שערכו ייפגע. נראה שהוא דווקא מסיק כך מתוך דקדוק בסוגיה זו עצמה. הגמרא אינה אומרת: מכיוון שמקפיד על מקומו, הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. הגמרא אומרת כך: מדוע העלי מוקצה? כמו שנאמר על סיכי זיירי ומזורי שמייחדים להם מקום, כך מייחדים מקום לעלי. מדוע הגמרא מכניסה כאן את הסיכי זיירי ומזורי? לכאורה אין צורך במשפט זה. הגמרא הייתה יכולה לומר שמקפידים על מקום העלי ולכן הוא מוקצה! 

הרמב"ם מבין שהגמרא אומרת כך: לכאורה אין הצדקה להגדיר את העלי כמוקצה מחמת חסרון כיס. אך מכיוון שכבר יש תקדים ופסיקה שייחוד מקום הופך את החפץ למוקצה מחמת חסרון כיס, ניתן לומר את אותו הדבר על עלי. 

אם קוראים את הגמרא כך, יוצא ההיפך הגמור מדברי בעלי התוספות! בעלי התוספות מבינים שייחוד המקום הוא הקריטריון היחיד להגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס. הרמב"ם מבין את ההיפך: הגמרא מחדשת שגם ייחוד מקום יכול להוות קריטריון למוקצה מחמת חסרון כיס. אך זהו חידוש. ההגדרה הפשוטה של מוקצה מחמת חסרון כיס הוא דבר שמקצים מתוך הקפדה שלא ייפגע. דוגמא אחת להדגמת הקפדה זו הוא הקצאת מקום, אך ייתכנו דרכים אחרות. לכן הרמב"ם כותב (הלכות שבת פרק כה הלכה ט):

"כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס, כגון המסר הגדול ויתד של מחרישה וסכין של טבחים וחרב של אושכפים וחצין החרשים וקורנס של בשמים וכיוצא בהן." 

בשבוע הבא נברר את פסיקת ההלכה בעניין מוקצה מחמת חסרון כיס.

 

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה
של
ניר רפאל בן רחל ברכה
אורי לאה בת חיה תמימה
מיכאל אלכסנדר אברהם בן שרה מלכה

חיים מנחם מנדל בן חנה

מאירה בת אסתר
אברהם בן פנינה

טל שאול בן יפה
אריה יצחק בן גאולה מרים
נטע בת מלכה
חיים מרדכי פרץ בן אסתר מילכה
רבקה בת שרה בלה
ר' יצחק בן בריינדל גיטה
עובדיה בן אסתר מלכה
חווה רָאנְלָה בת פָיילָא
הילל בן תמר שפרה

ירחמיאל בן זלאטה רבקה
יוסף בן אורית

בתוך שאר חולי עם ישראל


לעילוי נשמת:

פרופ' ישראל אהרוני ז"ל

י"ד בכסלו תשפ"ג

 

הרב יהושע רוזן זצ"ל

ט"ו באדר א' תשפ"ב

 

מר משה וסרצוג ז”ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

כ' תשרי תשפ"א


מר שמואל וגב' אסתר שמש

י"ז בסיוון תשע"ד /כ' באב תשע"ז


הרב אשר וסוזן וסרטיל
ט"ז בכסלו/ אלול תש"פ

 מר זליג ושרה ונגרובסקי
כה בטבת תשפ"ב /י' בתמוז תשע"ד

ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד

(שרה - ט"ז בטבת תש"פ)

 

רבי יעקב בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

הרב ראובן וחיה לאה אברמן

ט' בתשרי תשע"ו/ כ' תשרי תשפ"ב

 

הרב שלמה מרזל

י' באייר תשע"א


ר' אליהו כרמל וגב' מלכה טויבע כרמל

ח' באייר תשע"ו / י"א במנחם-אב תשס"ט

 

סוזי בת עליזה כהן 
 כ"ד בחשוון תשע"ח

מר חיים משה בן קוקה יהודית כהן 
ז' בתשרי תשע"ה

הרב ישראל רוזן
י"ג בחשוון תשע"ח


 מר שלמה דוד בן זלמן ושרה אבנית

סיון תשע"ט

 

ר' אברהם וגיטה קליין 
י"ח באייר תשע"ט/ ד' אב


גב' לוריין הופמן


מר יצחק זאב טרשנסקי
כ״ח באדר תשפ"א


הרב שמואל כהן

שבט תשפ"א

 

גב' צפורה בת יונה דונייר

נלב"ע י"ב אדר א'

 

גב' לאה מאיר

נלב"ע כ"ז בניסן תשפ"ב

 

מר חיים לייב בן מיכאל קרייסל

ב' שבט

 

הרב ד"ר ג'רי האכביום

י"ח באדר ב' תשפ"ב

 

גב' ג'ולי קושיצקי

י"ט באדר ב' תשפ"ב

 

גב' בלהה בת ישראל מרמרוש

א' מנחם אב תשפ"א

 

ר' שמואל וגב' רבקה ברנדמן

ט"ז בטבת תשפ"ג/ ח' באייר תשפ"א

 

הנופלים במערכה על הגנת המולדת הי"ד
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.