שנת תשפ"ג| שבת פרשת אמור

פרשת השבוע: 'ימי התקומה' - בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, איך? (חלק א)

ההכרזה על קום המדינה בה' באייר תש"ח, הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה של עם ישראל, ואפילו בהיסטוריה של כלל האנושות. המציאות של מדינה יהודית עצמאית ב'ארץ חמדת אבות' הפתיעה, ובשלב ראשון עתידה היה לוט בערפל. איש לא היה בטוח שהיא תצליח לשרוד את המתקפה האכזרית של כל מדינות ערב שהקיפוה. מציאות של רבים מאוד מול מעטים, חזקים מול ניצולי תופת השואה, עשירים במשאבי טבע מול חסרי כל. בוודאי שאיש לא העלה, אפילו בדמיונו, קיבוץ גלויות של לפחות מחצית היהודים בעולם, שיקימו את אחת המדינות המופלאות בתבל מכל בחינה, שההכנסה השנתית בה לנפש תהיה מעל להכנסותיהן של אנגליה וצרפת, שחילקו ביניהן את המזרח התיכון באמצע ימי מלחמת העולם הראשונה.

שלש שנים אחרי שהמשרפות באושוויץ הפסיקו להעלות בעשן עשרים אלף יהודים ביום והעולם שתק, הוקמה מדינה שלומדים בה היום תורה, יותר מאשר בכל דור אחר בהיסטוריה היהודית.

מו"ר מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, היה אחד מגדולי ישראל, שכבר אז הבין את גודל השעה וכתב מדוע כל כך חשוב לציין, לחגוג ולהודות לקב"ה, ביום שיוקדש לתקומה, ולמה חשוב לעשות זאת בה' באייר - יום הכרזת המדינה (עיינו בספרו  'ארץ חמדה', ספר א' שער א' סימן ו', המעוניינים לקבל את המאמר סרוק יפנו ל- info@eretzhemdah.org).

הרבנות הראשית לישראל בראשות הגרי"א הרצוג זצ"ל והגב"צ מאיר חי עוזיאל זצ"ל, קבעה את סדרי התפילות למועד זה. בתוכם, בערב החג, אמירת שני פרקי תהילים (צז-צח) מפרקי קבלת שבת, העוסקים בימי הגאולה, ושלשה בתים מתוך 'לכה דודי', של רבי שלמה אלקבץ - תלמידו וידידו של מרן רבי יוסף קארו "המחבר".

ננסה לבחון זאת ולהציע בענווה שיפור.

צריך ביאור: למה מתקני המנהג (בדורו של המחבר) של תפילת קבלת שבת, הכניסו דווקא פרקים אלה? כמו כן, ננסה לבדוק מה פשר תוכן שירו של רבי שלמה אלקבץ ומה מסתתר מאחוריו?

אחרי האסון הנורא של גירוש ספרד, רוח של גאולה נשבה באויר תחת הנהגתו של רבי יעקב בירב (המהר"י בירב). צפת הפכה למרכז של תורה בנגלה ובנסתר. התגשמות החלום של ישות מדינית עצמאית, בהנהגת משיח בן דוד, הייתה עדיין בבחינת "היינו כחולמים", וכל ניסיון מעשי בכיוון זה היה יכולה לגרום לתגובה קשה של השלטונות העותומנים, שכבשו את הארץ זה מכבר.

הנוסח של קבלת שבת, כנהוג היום, התגבש אז. הרמ"ק, רבי משה קורדוברו תלמידו של הבית יוסף, שילב את מזמורי התהילים כנהוג היום. מזמורים אלה עוסקים בגאולה העתידה, תוך אזכור יציאת מצרים - הגאולה הראשונה.

בנגלה, אמירת המזמורים לא עסקה בתוכניות גאולה הלכה למעשה, אבל בנסתר היא עסקה בכיסופים לגאולה המתקרבת, בלי לסכן את היישוב היהודי ובלי להעיר את חמת השלטון. השבת היוותה כיסוי והסתר למילת המפתח 'גאולה', שהרי הגאולה היא בבחינת 'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים'. השאיפה להגעה לשבת היא השאיפה לביאת משיח.

רבי שלמה אלקבץ בשירו 'לכה דודי לקראת כלה', המשיך עוד צעד אחד קדימה. שירו (שהתקבל כמעט בכל קהילות ישראל וזכה לאין סוף לחנים ומנגינות) עוסק בנגלה בשבת, אבל בנסתר הוא עוסק בחתונה של הדוד והרעיה. הדוד-החתן הוא קודשא בריך הוא, השכינה והכלה היא כנסת ישראל-עם ישראל. חתונה זו חייבת להתבצע בארץ ישראל הפורחת, כמתואר במגילת שיר השירים, שכל כולה כיסופי גאולה ואיחוד.

אם כך, ניתן להגדיר את "לכה דודי" כשיר גאולה מחתרתי, שבחיצוניותו עוסק ביום השביעי מימי השבוע, אבל בפנימיותו עוסק בשבת מלכתא, הזמן שבו מתגלה לעולם שוב כתרו של הקב"ה, בהתגלות כסא המלכות של המלך המשיח.

בשבוע הבא נמשיך לבאר את הנושא.

בינתיים נזכיר לכולם כי נהיגת כבוד זה בזה,

מקרבת את האיחוד המיוחל של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר