שנת תשפ"ד| שבת פרשת לך לך

פרשת השבוע: רָעָב, עָרֵב, עֵרָבוֹן, משבר ושֶׁבֶר! וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, לָמָּה?

סוגיית ההשגחה והגמול, היא אחת הקשות והמסובכות ביותר בעולם המחשבה היהודי בכל הדורות. מצד אחד, השאלה 'למה' היא לגיטימית, ואולי אפילו הכרחית עבור כל יהודי מאמין. מצד שני, הנחת היסוד היא "אילו ידעתיו הייתיו" (ר"י אלבו, ספר העיקרים). כלומר, אנחנו קטנים מדי מכדי להבין את הדרך בה הקב"ה מנהיג את עולמו. המתח בין הרצון להבין, המבוסס על האמונה המוחלטת כי הבורא משגיח על ברואיו, ובין ההבנה החזקה בחוסר היכולת להבינו, הוא חלק בלתי נפרד מחיינו כיהודים מאמינים.

חיזוק לכך שהשאלה 'למה'? היא במקום, נובע מכך שהתורה, בפרשה השניה של קריאת שמע, הנאמרת פעמיים בכל יום, מלמדת אותנו: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם ... וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ ... הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם ... וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר" (דברים י"א יג – יז).

אף על פי כן לא תמיד אנו רואים איך הדברים הללו עובדים בשטח.

המסקנה היא שכאשר יש עצירת גשמים, וח"ו, רעב אנו חייבים לשאול את עצמנו למה? איך אנחנו יכולים לשפר את מעשינו (ולא לשאול, חלילה, מה לא בסדר אצל אחרים). מותר, ואפילו צריך, לשאול את השאלה, אע"פ שההתגלות תהיה תמיד בערפל כמאמר הכתוב: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (הקב"ה מתגלה בעולם) וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו (תמיד בהסתר)" (שמו"ב כ"ב י, תהלים י"ח י), ויש סיכוי גדול שלא נבין למה. ניתן לכנות גם תופעה זו "עיקרון אי הוודאות".

בשנה שעברה עסקנו בשאלה מה פשר הרעב הנזכר בפרשתנו: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" (י"ב, י). 

השבוע נדון ברָעָב במקום בו ברור מדוע הוא הופיע, אף על פי שהופעתו היא תגובה למעשה שנעשה, למעלה מעשר שנים קודם לכן.

יהודה ואחיו מכרו את יוסף ש"הוּרַד מִצְרָיְמָה" (ל"ט א). התנהגותם של יהודה ואחיו פגעה (בפעם הראשונה בתולדות ישראל) בעיקרון של "מלמד שכל (בני) ישראל (=יעקב) ערבים זה בזה!" (שבועות דף לט ע"א). 

'ערב' הוא אותו רצף אותיות כמו 'רעב', לכן מופיע מיד בפרשיה הסמוכה למכירת יוסף, העוסקת ביהודה, צירוף אותיות זה מספר פעמים: "... וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ:  וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָּךְ ... לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ" (ל"ח פסוק יז – כ).

כדי לבדוק אם העימות עם תמר הביא את יהודה לחזרה בתשובה, מגיע הרעב. נושא הרעב מאוד מודגש בפסוקים, ולאחר הופעתו בפתרון חלומותיו של פרעה, הוא מופיע בשטח:

"וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת ...  וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם ...וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי ... וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (מ"א נד – נז).

הביטוי שהתורה בוחרת כדי לסמן את הפתרון, הוא מאוד סמלי. לאחר מכירת יוסף והפגיעה האנושה בערבות ההדדית, משפחת יעקב הייתה במשבר חברתי חמור. יעקב, ברוח קדשו, הבין שהפתרון למשבר הוא השבר שיש במצרים בידי יוסף המשביר. וז"ל הכתוב:

"וַיַּרְא יַעֲקֹב (באספקלריא של קדש - רש"י) כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם ... וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם:... וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים ...  וְיוֹסֵף ... הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ ..." (מ"ב א – ו).

השבר – הרעב מתוקן על ידי הערבות ההדדית: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי ... אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ"

וביתר שאת, בנאומו של יהודה לפני יוסף:  "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי ... כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" (מ"ד לב – לד).

הערבות ההדדית של יהודה הצילה את בני ישראל מהרעב ומן המשבר החברתי.

נתפלל להצלחת חיילי צה"ל, להחזרת כל החטופים, לרפואת כל הפצועים, לחזרת כל תושבי הצפון והעוטף בבטחה לבתיהם, ולתיקון השבר החברתי באמצעות הגברת הערבות ההדדית הנפלאה של כל חלקי החברה הישראלית, בע"ה גם אחרי המלחמה.

באחדותנו ננצח!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר