שנת תשפ"ד| שבת פרשת בהעלותך

חמדת השבת: חיתוך נייר אלומיניום וטואלט

לפני מספר חודשים עסקנו במלאכות הקלקול. והנה הגיעה שאלה שנוגעת מאוד לדברים שלמדנו. זה לשון השאלה:

האם יש צדדים להקל ולהשתמש בניילון נצמד בשבת (לחתוך ביד? לחתוך ב"חותכן פלסטיק" שהוא חלק מהאריזת קרטון)?

וכנ"ל לגבי קריעת נייר טואלט (במקום החיתוך/שלא במקום החיתוך)?

תודה

שאלה חשובה ומעשית מאוד, מן הראוי להציג לציבור את עיקרי הסוגיה ואת ההלכה למעשה. 

טעות נפוצה היא המחשבה שיש בחיתוך של נייר טואלט מלאכת מחתך. חשוב להבין שהגדרת מלאכת 'מחתך' איננה חיתוך סתמי. הרמב"ם (הלכות שבת פרק יא הלכה ז) כותב שהחותך חייב אם מתכוון למידת אורך ורוחב מסוימים. אך אם חתך והמידה המדויקת אינה חשובה לו, אין בכך מלאכת חיתוך.

נשווה בנפשנו: אדם החותך לעצמו נייר טואלט, ובטעות נחתך לו רבע משבצת מעבר למה שהתכוון, האם יסיר את החלק היתר כדי שהנייר יהיה במידה מדויקת? רוב מוחלט של האנשים לא היו מסירים את החלק היתר, שהרי אין מידה מדויקת לה הוא זקוק. חיוב על מלאכת 'מחתך' שייך רק בבדים, עורות וכדו' שחותכים למידה מדויקת. וכך מחדדים המנחת חינוך, תפארת ישראל (בכלכלת השבת כללי ל"ט מלאכות), בשו"ת חלקת יעקב, והרב עובדיה (יביע אומר חלק ט אורח חיים סימן קח אות קפה). 

המלאכה עליה יש לדון היא מלאכת 'קורע'. כפי שלמדנו בעבר, קריעה בטבעה היא פעולה מקלקלת. קריעה שחייבים עליה בשבת היא רק קריעה שיש בה תיקון. במשנה (שבת ז ב) הגדרת המלאכה היא 'קורע על מנת לתפור' – קריעה המאפשרת תיקון. אך הרמב"ם (שבת י יא) מרחיב את ההגדרה לכל קריעה בה אין לאדם כוונה 'לקלקל בלבד'. לכאורה המשמעות היא שיש איסור דאורייתא לקרוע כל קריעה שיש בה שיפור של המצב.

מצד שני, במשנה (ביצה ד ה) נאמר שבקריעת נייר לצלייה ביום טוב יש איסור דרבנן של תיקון כלי. הרמב"ם (שבת כג ו) פוסק את הדבר גם ביחס לשבת. אך לכאורה לפי הרמב"ם איסור חיתוך נייר לצלייה הוא מלאכת קורע, האסור מן התורה, ולא איסור דרבנן של תיקון כלי!

לאור זאת, בשו"ת חלקת יעקב פוסק שאיסור קריעת נייר הטואלט הוא מדרבנן. חז"ל התירו לעבור על איסורי דרבנן משום כבוד הבריות, ולפיכך הוא פוסק שכאשר יש צורך של כבוד הבריות מותר לחתוך את נייר הטואלט בשבת. ברם עדיף לעשות זאת בשינוי. וכן פוסק בילקוט יוסף (שבת סימן שם סעיף יד אות ו).

ברם, המשנה ברורה והציץ אליעזר מעירים על כך שאין בדברים יישוב לסתירה בדברי הרמב"ם. מצד אחד, הרמב"ם פוסק שכל קריעה מתקנת אסורה מדאורייתא משום 'קורע', ומצד שני הרמב"ם פוסק שקריעת נייר לצלות עליו אסורה מדרבנן! 

המשנה ברורה והציץ אליעזר מציעים את ההבחנה הבאה:

נניח שיש חתיכת נייר אפייה. היא גדולה מדי ולא נוחה לשימוש, או שסתם אין רצון להשתמש בחתיכה הגדולה יותר מן הצורך. אז האדם קורע חלק מהחתיכה וזורק אותה לפח. בזה הוא פגע בחלק המיותר, והפך אותו מנייר שימושי לאשפה. אמנם החלק השני מוצלח יותר לשימוש המיידי שלו, ולכן פעולה זו אסורה מדרבנן שכן היא תיקנה את הכלי עבורו. אך אין בכך איסור תורה, שכן יש כאן גם קלקול של החלק היתר.

אך אם לאדם יש גליל נייר אלומיניום, והוא קורע חתיכה מהגליל. בפעולה זו הוא הפך את החתיכה שהוא קרע לשימושית, ואת יתר הגליל הוא ישיב לארון. כלומר, אין כאן פגיעה בשום דבר, אלא רק קריעה שתיקנה עבורו את הכלי (כעת הוא יכול לכסות את האוכל שלו עם נייר האלומיניום הזה). פעולה זו אסורה מדאורייתא. 

לגבי נייר טואלט:

לכאורה לפי הבחנה זו קריעת נייר טואלט אסורה מדאורייתא אף היא. לכן הציץ אליעזר (חלק יא סימן ל אות ט) והשש"כ (פרק כג סעיף יט) פוסקים שאם אדם זקוק לנייר הטואלט מפני כבוד הבריות, יקרע את החתיכה בשינוי. קריעה בשינוי אסורה מדרבנן, ואת זה ניתן להתיר מפני כבוד הבריות. אך היתר זה הרבה יותר דחוק מההיתר לשיטת הילקוט יוסף והחלקת יעקב. 

לכן למעשה:

ההולכים בשיטת הרב עובדיה יכולים לסמוך על שיטתו ולחתוך נייר טואלט במקום צורך (ועדיף בשינוי).

ההולכים בשיטת המשנה ברורה והשש"כ ישתמשו בנייר טואלט רק בשינוי ובמקום שכבוד הבריות עומד מנגד.

קריעת נייר אלומיניום: לפי הרב עובדיה אסורה מדרבנן, ולפי המשנה ברורה והשש"כ אסורה מדאורייתא. 

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר