שנת תשפ"ד| שבת פרשת שלח

פרשת השבוע: אז מי נתן את ההוראה? מי יזם? ואיך לומדים פרשיה בתורה?

השבוע חל יום השנה הכ"ט להסתלקותו לגנזי מרומים, של מו"ר מרן הגאון הגר"ש ישראלי זצ"ל, נשיא ומייסד "ארץ חמדה", שלימד אותנו להעמיק בלימוד התורה, תורת ארץ ישראל הכללית והפרטית. כמה סימלי שיום פטירתו חל בשבוע של פרשת שלח, יהיו גם דברים אלה לע"נ הטהורה והקדושה.

פרשת המרגלים יכולה להוות הצעה למודל לדרך לימודית. לדרך זו יש משמעות כללית כאשר אנו נקראים להביע עמדה בנושאים אקטואליים או עקרוניים.  ראשית נציב את האתגר.

בפרשת שלח היוזמה לשליחת המרגלים מגיעה מהקב"ה, המצווה את משה רבנו כחלק מהכנות הכניסה לארץ: "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם" (במדבר יג, ב).

בספר דברים התיאור שונה לכאורה בתכלית: "רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת:  וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט" (דברים א, כא – כג). היוזמה למשלוח מרגלים על רקע ההכנות לכיבוש ארץ כנען עולה גם כאן,  אך היא מתוארת כיוזמה של העם, שמקבלת תמיכה גם מצד משה רבנו. לכאורה, נוצר כאן מצב מטריד – אז מה באמת קרה? מי יזם?

חז"ל הציעו פתרון: "אמר ריש לקיש: "שְׁלַח לְךָ (במדבר) - מדעתך, וכי אדם זה בורר חלק רע לעצמו? והיינו דכתיב: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר (דברים), אמר ריש לקיש: בעיני - ולא בעיניו של מקום" (סוטה דף לד ע"ב).

רש"י צועד בעקבותיו של ריש לקיש ומתרץ: "שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו, ומשה נמלך בשכינה. אמר (הקב"ה למשה) אני אמרתי להם שהיא טובה ... חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה".

גישה זו מבוססת על ההנחה שמדובר בסיפור אחד, חלקו הראשון מופיע בספר דברים והתגובה בספר במדבר. מעולם לא הייתה יוזמה חיובית של הקב"ה בנושא זה, אלא מתן רשות בדיעבד ללכת בדרך שבני ישראל ומשה בחרו בה.

קולמוסים רבים נשתברו בניסיונות להסביר למה לכתוב את הדברים בדרך זו? ולמה מותר להוציא את המופיע בפרשת שלח, לכאורה מפשוטו?

הרמב"ן בפרשתנו מאריך בדברים, מסכים עם רש"י וחלוק עליו. הוא מסכים עם רש"י שמדובר בסיפור אחד שתחילתו בספר דברים והמשכו בספר במדבר, אבל בתחילה גם הבקשה וגם הציווי האלוקי היו במגמה חיובית. וז"ל בקיצור: "והנראה אלי לפי פשט הכתוב ... אבל היה הענין כך, ששאלו ישראל השליחות וייטב הדבר בעיני משה (כמופיע בדברים), ואחר כך בא הדבור אל משה כשאר הדברות ואמר לו סתם "שלח לך אנשים" (כמופיע בבמדבר), וזה טעם "ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" (במדבר), כי הוא מדבר בענין חדש לא סופר בו כלל. והיה כל זה, כי ד' חפץ למען צדקו שתהיה השליחות במצותו ושתהיה בכל שבטיהם ובגדוליהם, למען ינצלו". כך מתרץ הרמב"ן חלק מן הקושיות שהיו קשות על רש"י.

אחרי בקשת המחילה, נציע כיוון אחר. התורה היא ספר אחד (בהזדמנות אחרת נסביר שזה נכון גם לגבי כל התנ"ך). מכיוון שהתורה מגיעה אלינו מעולמות עליונים, מן השמים, היא מופיעה בדרך שהנביא ירמיהו מתאר: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְקֹוָק וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (כג, כט). זהו הגורם המרכזי לכך שכמעט כל נושא בתורה נדון בכמה הופעות, כל אחת במקום אחר. לדרך הופעה שכזו יתרון אדיר, היא יוצרת עומק ומאפשרת לנו להימנע משטחיות. גם אם יש רק שתי הופעות, מיד נוצרת ההופעה השלישית = ההשוואה ומציאת ההבדלים בין שני הכתובים. כך עולה האפשרות לדון גם במה שלא נכתב, והוא לא פחות חשוב ממה שנכתב. תוצאות העיון בדרך זו נותנות לנו עושר אדיר ויכולות הבנה שלא היינו זוכים להן בלעדיה.

ועתה, נחזור ונתייחס לשאלת הופעת הסיפור הראשון של היוזמה לשליחת המרגלים רק בחומש החמישי, אע"פ שבמערכת הזמנים האנושית הוא קדם. אנו חוזרים לשאלה מה מקור הדברים? והתשובה היא - תורה מן השמים, שאחת המשמעויות שלה היא שהתורה באה ממקום שאין בו זמן, שהוא חלק מבריאת עולם החומר. לכן, התוצאה היא ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה".

לפי העיקרון שהתורה קדמה לעולם, נוכל להסביר כי בספר במדבר מופיעה התוכנית שקדמה לעולם. מבחינת הבורא זוהי ההופעה הראשונה. בספר דברים, המאוחר יותר, מופיעה התוכנית כפי שהיא יצאה אל הפועל בעולם המעשה. המציאות על כל חלקיה מתקבלת רק בהשוואת שני הסיפורים, והפקת הלקחים מההשוואה. גם כך לומדים פרשיה בתורה!

הבה נתפלל כי נזכה תמיד לבחון כל סוגיה לעומקה,

ורק באמצעותה נשתדל להבין את המציאות.

כל פתרון חד ממדי ידחה על הסף.

נשתדל לעשות כל מאמץ להבין ימים מורכבים אלה לעומקם,

ומתוך כך נתקדם גם לפתרון המיוחל בקרוב. אמן!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר