English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשע"ג | שבת פרשת נח

נח | ד חשון תשע"ג | 20/10/2012

פרשת השבוע: טיפסו על מגדל גבוה ומצאו עצמם בבור

בפרשתנו מופיע ברמז העימות בין נמרוד, מי שייסד ובנה את נינוה העיר הגדולה ושעמד בראש האימפריה האשורית ובין אברהם אבינו, המאמין הבודד שלימד את האנושות את עקרונות אמונת היחוד. עימות זה הגיע לשיאו, כאשר נמרוד ניסה להשליך את אברהם לאש ב"אור כשדים". בפרשה זו מופיע גם סיפור דור הפלגה. סיפור המגדל שראשו מגיע השמימה ומשמש כבסיס וכסמל למרידה בבורא עולם. חז"ל מזהים את נמרוד כמי שבנה את המגדל וז"ל המדרש: "הלכו לארץ שנער ..., ר' עקיבא אומר השליכו מעליהם מלכות שמים והמליכו עליהם נמרוד ..., אמר נמרוד לעמו באו ונבנה לנו עיר גדולה .. ונבנה לנו מגדל גדול בתוכה עולה עד לשמים .., ונקנה לנו שם גדול בארץ" . (פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד).

חמדת משפט: כללי הפשרה

אחת השאיפות שעמדו ברקע הקמת רשת בית הדין של 'ארץ חמדה' ועדיין מלווה את פעילות בתי הדין, היא עיצוב עקרונות הלכתיים ברורים, שיהוו תשתית לפעולת כלל בתי הדין של הרשת. שאיפה זו מתממשת באופן ראשוני בכתיבת פסקי דין מנומקים בהם מנוסחים בבהירות העקרונות ההלכתיים. בנוסף, שותפה 'ארץ חמדה', בכנס בתי הדין לממונות, המתקיים במהלך הכנס השנתי של מכון הליכות עם ישראל, בשיתוף וביוזמת מכון 'משפטי ארץ'. כל שנה, מתקיים דיון מעמיק בתחום הלכתי מרכזי. בסיכום הכנס מנוסחים עקרונות הלכתיים מנחים בתחומים שונים. את מסקנות הכנס, מאשרים פוסקים חשובים המשמשים כדיינים בבתי דין, ובראשם, הרב יעקב אריאל (המשמש כאב"ד בשלוחה ברמת גן), הרב דב ליאור ואבות בתי הדין של רשת 'ארץ חמדה גזית'. בגליון זה נביא את מסקנות הכנס בעניין שימוש במסגרת הפשרה בהכרעת הדין. נקדים ונאמר, פשרה מסוג אחד היא פשרה אשר שני הצדדים מסכימים לתוכנה מרצונם החופשי, ולא על פי הכרעת בית הדין. המסמך להלן, מתייחס לפשרה מסוג שני – בה הצדדים מסכימים לכך שבית הדין יכריע על פי פשרה, בלא לדעת מראש את תוכן הפשרה. לאור הסמכות הרחבה שניתנת לבית הדין, יש לעצב כללים לשימוש בפשרה.

שו"ת במראה הבזק: שינוי נוסח הכתובה מן הנהוג בעיר

הינני בא בזה בשאלה על עניין טופס הכתובה לבתולה הנהוג בקהילתנו מאז נוסדה, בו כתוב "כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאוריתא", וידוע הדבר שכן המנהג בכל קהילות אשכנז ואיטליה, וגם בהרבה קהילות של ספרדים נהגו לכותבו (עיין שו"ת מהרשד"ם סי' קכז ואבני האפד סי' סו). והנה בזמן האחרון הגיעו למילאנו חדשים מקרוב באו ומקורם מארץ לבנון, ויש מהם שטוענים שבחתונות בניהם צריך להשמיט מלת "מדאוריתא" כדעת הרבה פוסקים ואם כתבו אותה, הכתובה פסולה וצריך לכתוב אחרת במקומה, וכדעת הריטב"א. נשאלת איפוא השאלה אם הרבנות הראשית של מילאנו חייבת להישמע לדרישותיהם הואיל והמשפחות הללו הליכותיהן כדעת הספרדים, או היות ויש פה מנהג קבוע שהוא קדמון צריך להמשיך ולהשתמש בטופס הכתובה הנהוג מימי קדם ולכתוב מלת "מדאוריתא" כמו תמיד; ובמידה ועדיף להשמיטה, מה הדין לגבי הכתובות שנכתבו כבר בהרבה חופות שנערכו מאז, האם חייבים לנקוט דעת הריטב"א, אע"פ שהטופס הנהוג יסודתו בהררי קדש.

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט

לע"נ

רבי יעקב

בן אברהם ועיישה סבג

לע"נ

ר' מאיר בן יחזקאל שרגא

ברכפלד ז"ל

עלון דברי תורה שבועי: פרשת שבוע, חמדת הדף היומי, 'ארץ אגדה', שו"ת 'במראה הבזק' (תשובה שבועית).

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.