|
שנת תשס"ו | שבת פרשת במדבר
במדבר | | 21/01/2005
המקרה: לתובע היה גמ"ח הלוואות. ראובן פנה אליו, על מנת לקבל הלוואה, והתובע סירב להלוות לו, מאחר ובעבר הוא התחמק מלשלם את ההלוואה. ראובן גייס את הנתבע, שהיה רבו בישיבה, שיעזור לו. הנתבע פנה אל התובע, ושכנע אותו להלוות לראובן באומרו שיש כספים שיגיעו לראובן תוך עשרה ימים, ואמורים לעבור לראובן דרך הנתבע עצמו, והנתבע התחייב, שכשהכספים הללו יגיעו לידו, ינתנו לתובע בפרעון החוב. הנתבע הדגיש שאינו ערב לחוב, אלא שהכספים האלו בטוחים במאת האחוזים, ונטל אחריות, שכשיגיעו לידו, יעבירם לראובן, וראובן יכול להלוות לראובן בראש שקט.
שאלה
יש כאן הרבה מקרים של כוהנים נשואים עם גיורות או גרושות. נניח שהגיור היה כהלכה. (על זה אני לא רוצה לדון עכשיו). היו רבנים בסקנדינביה שהיו "אורתודוקסים-ליברליים". לפי ההלכה, הכוהנים האלו אסורים לעלות לדוכן. זה ברור. אבל מה בקשר לעלייה לתורה? האם מותר לקרוא להם לכוהן? מה אם אין כוהן אחר בבית הכנסת? לרוב זה קורה כאן שהכוהנים היחידים שהם "כשרים" הם מעל גיל 70. ואותו הכוהן תמיד עולה לעלייה של כוהן, כמעט כל שבת, מפני שהאחרים נשואים עם גיורות או גרושות.
אם כל העניין שלא לתת להם עלייה של כוהן - זה, כדי שהם יתחרטו ויגרשו את נשותיהם (כך שמעתי), זה בכלל לא שייך כאן. ואם לא נותנים להם כוהן, אז האם אפשר לתת להם עלייה רגילה? זה בכלל לא נראה טוב, כי כולם מכירים אותם ככוהנים, ועכשיו הם עולים לשלישי. הם מתביישים מזה, אבל ברור שזה לא יגרום להם לגרש את נשותיהם! אני שמעתי שרק מותר לתת להם "אחרון". האם זה אמת, או שאפשר להקל? לפני שבועיים, בראש חודש בבוקר, היו שני כוהנים אחד נשוי עם גיורת, והשני עם גרושה. מה לעשות? שהם יצאו מבית הכנסת, ולקרוא מישהו אחר ראשון? זה נראה לי יותר מדי מחמיר בשביל קהילה כמו הקהילה כאן. שכל אדם שבא לבית הכנסת אפילו בשבת, וקל וחומר בימי החול, עושה דבר גדול!
אחד מהכוהנים שנשוי עם גרושה, הוא בן אדם שכל משפחתו מתחילה לבוא לבית הכנסת באורח סדיר, ולהתעניין ביהדות. הבן שלו יהיה בר-מצווה, אי"ה, בעוד חודש. מה נעשה ביום הבר-מצווה? להעלות את האבא אחרון? ומה בדרך כלל, בקשר לבנים של כוהנים הנשואים עם גרושות או גיורות? האם יש להם את הדין של ישראל. זאת אומרת. שעולים לתורה כמו ישראל, ואפילו מותר להם להיטמא למתים?
|
