English | Francais

דף הבית > עלון שבועי - חמדת ימים > ארכיון

שנת תשס"ג | שבת פרשת ויצא

ויצא | תשס"ג | 21/03/2003

מלאכים וכבשים בחלום יעקב מנקודת מבט של עולה לארץ ישראל

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו" (בראשית כ"ח יב). סולמו של יעקב הפך לסמל אוניברסלי והוא מופיע במפורש או כמוטיב בהרבה מאוד יצירות אומנות. חלום זה הוא גם אחד מסיפורי התנ"ך שכל ילד יהודי לומד בתחילת דרכו. בימינו, אף נתחבר שיר ילדים מאוד מפורסם אודות המאורע.

התורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)

בשבוע שעבר הסברנו למה ב"ייחדו אחת מהן" ימסרו ואל יטמאו כולן, על פי סברת הר"ש (בפירוש המשניות)-בגלל שאז כבר לא קיימת סברת "מאי חזית". הסבר זה איננו עומד במבחן כאשר משוים הלכה זו לדין מקביל בנושא נפשות. מצינו בירושלמי "תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך ופגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ולא ייהרגו אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי" (מסכת תרומות פרק ח ה"ד).

שו"ת במראה הבזק

כלי- חרסינה (פורצלאן בלע"ז) הבלועים באיסור, האם יש סברה להתיר שימושם לאחר י"ב חודש במקום הפסד מרובה?

site by entry.

ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.