תשובה:
יש לדעת, שבהחלט לא פשוט הדבר להביא ילדים בעלי-מום לעולם. מחמת חשש זה אסור לאדם בריא לישא אשה החולה במחלה גנטית חמורה העלולה לגרום לילדיהם להיוולד חולים[1]. ויש שכתב , שאפילו אם כבר נישאו, יש לייעצם להתגרש[2].
אם כבר נישאו, וקשים עליהם הגירושין , ועדיין לא קיימו פריה ורביה – עליהם לעסוק בפריה ורביה , ולא להתחשב בסבל העלול להגרם לילד ולהם עצמם, ועל כגון זה נאמר – "בהדי כבשי דרחמנא למה לך", אל לך להתעסק בסודות הבריאה, ומה שמצווה עליך לעשות, עשה, והשי"ת יעשה הטוב בעיניו[3]. קיים חשש שאחד ההורים לא יוכל לישא בנטל ויכנס לדכאון, כי אז אין לעסוק בפריה ורביה מחשש פקוח-נפש[4]. ובכל מקרה, אם כבר יש לזוג בן ובת, אין עליהם במצב זה חובת "לשבת יצרה" או "ולערב אל תנח ידיך", ואין עליהם מצוה להביא עוד ילדים לעולם[5].
כל זאת כאשר מדובר כדרך כל הארץ , אך במקרה שלנו שיש צורך בהתערבות חיצונית ע"י הפריה חוץ-גופנית[6], והזוג אינו יכול לחיות חיי אישות רגילים[7], ונוספת החרדה מפני הולדת ילד בעל מום קשה שיביא למותו מתוך יסורים[8] – יש למנוע מצב זה[9]. ויש האוסר זאת לגמרי לעזור לזוג להביא ילד[10].