תשובה:
"כלל אמרו בפוסקים, מי שבא לפנינו ואמר, ישראל אני – נאמן ואין צריך להביא ראיה על כך[1]. טעמים מספר נאמרו בדיון זה, ומהם:
"רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות – ישראלים הם"[2], דהיינו רוב הבאים לפנינו ואומרים שהם יהודים – הם באמת כאלה. ויש שביארו טעם זה מכח חזקה, שכיון שבא לפנינו ואמר שהוא יהודי – מסתמא נאמן, ויהודי הוא, שמי שהוא גוי – לא יאמר על עצמו שהוא יהודי[3].
"מילתא דעבידא לאגלויי"[4], שכל דבר שעשוי להיגלות בעתיד, יש בו תורת נאמנות, והרי דבר זה עשוי להתגלות ע"י שכניו, מכריו וכדו'[5]. ועל כן, במקרה שלנו, כל זמן שלא יצא ערעור על יהדותו[6], וכל עוד לא מדובר במעשים המצריכים עדות אחרים על יהדותו, ומעיד על עצמו שהוא יהודי – נאמן. וכל זה אמרינן לכלל החיים היהודים, ואפילו לצירוף למניין ועלייה לתורה וכד'. אבל לעניין רישום בספר הקהילה, מכיוון שהוא מהוה אסמכתא לעניין נישואין, יש לרושמו במקום נפרד, כל זמן שבית-דין מוסמך לא דן לגופו של עניין.