תשובה החי עם גויה, היחס אליה ומעמדו לענין עליה לתורה
שאלה:
בקהילתנו כהן, והוא נשוי עם אשה שהתגיירה בגיור קונסרווטיוי או רפורמי. לזוג ישנם כמה ילדים, כולם מתחנכים בחינוך יהודי אורתודוקסי.
בשנה האחרונה, האיש מתקרב מאוד לשמירת תורה ומצוות. הוא נמצא באופן כמעט קבוע בתפילות, רכש לעצמו תפילין, לומד הלכות כשרות על מנת לקיים ושואף להתקדם יותר ויותר.
דא עקא שאינני יודע כיצד לנהוג בו בקשר לאשתו. אני מאמין כי בשלב מסוים ואולי לא רחוק, הוא יבין כי ילדיו צריכים לעבור גיור, אך במקרה של אשתו לא יעזור גיור מכיוון שהוא כהן. הנושא הזה מעכב אצלי את כל התהליך של הקירוב שלו מכיוון שאין אני יודע מה לענות אם וכאשר תשאל השאלה הזו. כמו כן כיצד לנהוג בו כרגע (למשל לגבי העליות לתורה)?
תשובה:
יהודי הנשוי לגויה, אף שעובר עבירה חמורה ביותר[1], אינו מומר[2] וקל וחומר שאינו כזה, כאשר התחיל לחיות עמה כשהיה בגדר "תינוק שנשבה". על כן מצוה גדולה לקרב את האיש לדת ישראל, ללא קשר לשאלה, אם ימשיך לחיות עם אשתו הגויה או לאו, ודאי עדיף שישמור כמה שיותר מצוות, ו"המאור שבה מחזירו למוטב"[3]. עם זאת צריך לדאוג שהדבר לא ייתפס בציבור כמתן הכשר לחייו עם הגויה.
כאשר תישאל השאלה, ביחס לאשתו, יש לענות עליה בעדינות, אך בצורה ברורה, שהדבר אסור ע"פ התורה, תוך תקוה שהדברים לא יביאו לאמירת "אי הכי לא בעינא".
לגבי עליה לתורה – כל עוד הוא חי עם הגויה אין להעלותו לתורה ככהן [4].
העיקרון הוא שלא, לתורה להעלות אדם הנשוי לגויה, פן יראו בכך משום מתן לגיטימאציה ציבורית למעשה חמור זה[5]. אך במקרה דנן, כשהאדם בתהליך התקרבות, יש לשקול, אם להעלותו לכיבודים אחרים, שלא ככהן, ובלבד שהדבר לא יתפרש כמתן לגיטימאציה למעשהו (כגון, אם הציבור אינו יודע על היות אשתו גויה, או שיודעים שעושים כן כדי לקרבו) שלא יגרום לפרצה באיסור הנ"ל.
יש מקום[6] לנסות להטיל ספק בכשרות כהונתו[7] או ביחוסו, כך שאם, יתברר לאחר בירור יסודי, שיש רגליים לספקות אלה, יוכל האיש לחיות עם אשתו לאחר שתתגייר כדין. אך על כבודו לשקול צעד כזה בזהירות רבה, כדי שלא תיהפך קדושת הכהונה לחוכא ואיטלולא ח"ו.