תשובה:
אם החמץ שייך לחברה, אין צורך למכרו[1], אלא אם כן ישנה אחריות של הקהילה (או של הנהלת בית האבות) כלפי החברה על נזקים שקורים למוצרי החמץ.
אם אכן יש לקהילה אחריות תשלומין על נזקים שיקרו לחמץ (אם ייגנב וכדומה) – נחלקו האחרונים אם מועילה מכירה לחמץ זה. לכן הדרך הרצויה היא לעשות מכירת חמץ רגילה, וגם למכור את הבית שהחמץ מונח בו לגוי (בדרך של מכירת חמץ), והגוי יקבל עליו אחריות על נזקי גנבה, אבדה וכדומה, אם יקרו לחמץ[2].
אפשרות נוספת היא לסכם עם החברה, שלמשך ימי הפסח אין לקהילה אחריות על החמץ[3] (יש לדאוג שיהיה לזה תוקף חוקי).
אם אין לקהילה אחריות על החמץ – אין צורך בכל זה, אלא צריך לסגור את החמץ בחדר, או אפילו במחיצה שסוגרת את הנגישות לחמץ[4] (מספיקה מחיצה יציבה בגובה עשרה טפחים – 80 ס"מ).