תשובה:
בטור[1] נפסק "…וחייב לכבד חמיו, דכתיב (שמואל א' כד, יא) "ואבי ראה גם ראה", וכן פסח מרן בשו"ע יורה דעה[2] "חייב אדם לכבד חמיו, ואין הבדל בין חמיו לחמותו".
מקור הלכה זו במדרש "שוחר טוב": "…'ואבי ראה גם ראה', מכאן, שחייב אדם בכבוד חמיו, ככבוד אביו", והקשה הב"ח – מדוע שינו הטור והמחבר מלשון המדרש שגדר הכיבוד הוא "ככבוד אביו", ומכאן הוכיח, שלדעתם הפסוק "ואבי ראה גם ראה" לא מוסב על שאול אלא על אבנר, ועל כן אין הוכחה מפס' זה. ומכל מקום, לדעת הב"ח – דעת הטור היא שחייב לכבד את חמיו כמו שאר זקנים חשובים, דהיינו בקימה והידור, וכן פסק בש"ך (ס"ק כב) וב"ערוך השולחן" (סעיף מד).
עולה מכאן שאין איסור בקריאת חמיו או חמותו בשם הפרטי, שהרי החיוב לכבדם הוא רק כזקנים חשובים.
עם זאת נראה שאין ראוי לקרותם בשם הפרטי, שהרי אף לזקנים חשובים אין קוראים בשמם הפרטי, אך אינו חייב לקרותם "אבא" או "אמא".
אם החותן או החותנת מוחלים, אין בעיה בקריאתם בשם הפרטי.
הלכה זו משתנה ממקום למקום. ישנם מקומות שבהם החותן ייעלב, אם לא יקראו לו "אבא", ועל כן ראוי להחמיר בכך, כלשון המדרש. וישנם מקומות שבהם אין דעת החותן נוחה מכך שקוראים לו "אבא", ועל כן ודאי יכול להקל ולא לקוראו כך.